דנ"א 7139/03

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של העתירה והמסמכים הרלוונטיים, כמו גם שקילת תגובת המשיבים, החליט השופט לדחות את העתירה. הסיבה העיקרית להחלטה זו נעוצה באופיים יוצא הדופן של דיונים נוספים, השמורים בדרך כלל למקרים המחייבים פסיקה מיוחדת וחריגה. פסיקה כזו עשויה לסתור פסיקה קודמת של בית המשפט העליון או להתייחס לעניין בעל משמעות, מורכבות או חידוש המצדיק בחינה נוספת. עם זאת, השופט קבע כי מקרה זה אינו נופל לאף אחת מהקטגוריות הללו. לכן, אין הצדקה לדיון נוסף. בנוסף, מציינת השופטת כי הטיעונים שהציגה העותרת אינם מערערים על פסק הדין עצמו אלא חולקים על פסק הדין לגופו. זו אינה עילה תקפה לדיון נוסף. יתר על כן, השופטת מדגישה כי פסק הדין הנדון, הנוגע להליך בקשת ההוראות, אינו פסיקה חדשה או לא ברורה. עמדת בית המשפט העליון מאז ומתמיד היא כי פעולה חדשה אינה יכולה להתבסס על מעשה של בית המשפט במקרה קודם. יתר על כן, גם אם ניתן לפרש את פסק דינה של השופטת נאור כפסיקה הלכתית וכסטייה מתקדים מבוסס, הרי שמדובר בחידוש מוגבל ומנומק היטב בעל השלכות צרות. עוד מבהירה השופטת כי חוות דעתה של השופטת שטרסברג-כהן בעניין זה לא הייתה חד-משמעית לחלוטין, והותירה ספק אם היא מהווה קביעה מחייבת. לאור שיקולים אלה, העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.