ת"א 1147/06

תקציר

התובעת, אזולאי, ביקשה לבטל הסכם מכר דירה מיום 4.11.98, בטענה שחתימתה הושגה במרמה או במרמה. לחילופין, היא ביקשה הצהרה כי ההסכם הופר, מה שזיכה אותה לבטלו, ותבעה פיצויים כספיים מהנתבעים בגין רשלנות. היא גם עתרה לדיור זמני וסעדים כספיים אחרים. הנתבעים כללו את לוי, הרוכש המוזכר בהסכם המכר; בנק טפחות, שהעמיד ללוי הלוואה לרכישת הדירה ושאזולאי היה ערב לו; הבנק הבינלאומי, שבו הופקד סכום ההלוואה ולאחר מכן נמשך; ושחטמן, עורך דין שנתן אישור נוטריוני למסמכים מסוימים הקשורים למכירה. גם בנק טפחות הגיש תביעה שכנגד, בה ביקש לחייב את אזולאי לרשום משכנתא על הדירה בהתאם להתחייבותה. בית המשפט מצא כי טענותיו של אזולאי אינן עקביות ואינן נתמכות בראיות. בית המשפט קבע כי חתמה ביודעין על הסכם המכר והמסמכים הנלווים לו, לרבות ייפוי כוח ואישור בלתי חוזר לשאכטמן לחתום מטעמה על מסמכים נוספים. בית המשפט קיבל את עדותה של לוי, שאותה מצא כנה ואמינה, לפיה הסכם המכר וההלוואה נעשו בידיעתה ובהסכמתה של אזולאי, גם אם המניע שלה היה לסייע לבתה. זאת ועוד, בית המשפט הגיע למסקנה כי אזולאי קיבל את התמורה שנקבעה בהסכם המכר. נמצא כי סכום ההלוואה, בצירוף הסכום ששימש להסרת עיקול על הדירה, הסתכם ב-382 אלף שקל, ששולמו לה או מטעמה. לפיכך, טענתה כי לא קיבלה כל תמורה הייתה מופרכת. בית המשפט דחה גם את טענות הרשלנות של אזולאי נגד בנק טפחות והבנק הבינלאומי, ולא מצא ראיות ל"פעולת עוקץ" או הונאה. בית המשפט קבע כי הבנקים לא פעלו ברשלנות וכי חתימותיו של אזולאי על המסמכים הרלוונטיים אותנטיות. משכך, דחה בית המשפט את טענותיה של אזולאי במלואן והורה לה למלא את חובתה לרשום משכנתא על הדירה לטובת בנק טפחות. לפיכך התקבלה התביעה שכנגד שהגיש בנק טפחות. התביעה נגד שכטמן נדחתה מאחר שאזולאי לא העלה טענות נגדו. בית המשפט דחה גם את הודעת בנק טפחות לצדדים שלישיים, שכן טענותיו של אזולאי נגד הנתבעים העיקריים נכשלו. אזולאי חויב לשלם לכל אחד מהנאשמים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל. פסק הדין ניתן בהיעדרה, ב-28 בנובמבר 2010.