תלה"מ 58843-10-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בבני זוג שהיו נשואים כ-11 שנים ולהם שלוש בנות משותפות, שתיים מהן קטינות והשלישית בת 12. האישה הגישה תביעת גירושין ולשני הצדדים טענות קוטביות לחלוטין בנוגע למשמורת, חלוקת הזמן עם הילדים, פינוי מהדירה המשותפת וסוגיות כספיות כמו איזון המשאבים של בני הזוג, מזונות ילדים ומזונות האישה. האישה ביקשה מבית המשפט לפסוק לטובתה בנוגע לבעלות על הדירה בה התגוררו, בטענה כי למרות שהדירה נרשמה על שם הבעל, יש לראות בה נכס משותף שכן היא הועברה על שמו מאמו במהלך נישואיהם. היא גם תבעה מזונות עבור הילדים ועבור עצמה, ואילו הבעל ביקש לדחות את תביעת אשתו, בטענה שהיא הצד המורד ולא צריכה להיות זכאית למזונות כלשהם. לאחר שעבר על הראיות והעדויות שהציגו הצדדים, פסק השופט לטובת האישה, וקבע כי יש לראות בדירה נכס משותף והיא זכאית לקבל מחצית מזכויות הבעלות. החלטה זו התבססה על מספר גורמים: עסקת חילופי הדירות, מערכת היחסים הכללית של שיתוף פעולה כלכלי בין בני הזוג, הכנסת כספים נפרדים לחשבון המשותף על ידי האישה ושיקולי צדק והגינות. השופט פסק גם בהיבטים הכספיים של התיק. הבעל חויב לשלם מזונות עבור הילדים הקטינים, אך בקשת האישה למזונות נדחתה בשל היעדר ראיות התומכות בתביעתה. כמו כן, השופט פסק על המשמורת וחלוקת הזמן עם הילדים, הגדיר את האם כאפוטרופוסית וקבע לוח זמנים לאב לבלות עם הילדים. האב קיבל משמורת פעמיים בשבוע, כולל לינה, ואחת לשבועיים בסופי שבוע. עוד קבעה השופטת כי שני ההורים יישאו בהוצאות הילדים בהתאם לאמצעיהם ולזמן הבילוי עמם. בנוסף, דחתה השופטת את תביעת הבעל לפיטורים והורתה לו לשלם בתוך 30 יום הוצאות משפט בסכום מופחת של 15 אלף שקל.