ת"א 7133/05

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב פעולת סיכול ומנע שביצע צה"ל, במסגרתה נהרס מבנה, וכתוצאה מכך טענות לנזק מצד התובעים. השאלה העיקרית היא האם ההריסה מהווה "מעשה מלחמה", אשר יקנה לנתבע חסינות מפני אחריות נזיקית לפי סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחי. בית המשפט מכיר באופי המבצעי של פעולת צה"ל, שנועדה לתפוס מבוקשים שהתבצרו בתוך מבנה. בעוד התובעים טוענים כי הפעולה חדלה להיות "פעולת מלחמה" לאחר שהמחבלים נהרגו ופונו, הנתבע טוען כי הפעולה כולה, לרבות הריסת המבנים, הייתה פעולה מלחמתית מתמשכת. השופט מצדד בנאשמים וקובע כי החוק מעניק להם חסינות מאחריות. ההחלטה מתבססת על הסיכונים המיוחדים הטמונים בפעולות מלחמתיות, המייחדים אותן ממצבים יומיומיים ומחייבים חסינות מפני דיני נזיקין שגרתיים. ראיות הווידיאו שהציגו התובעים, המתארות את התנהגות החיילים, נמצאו בלתי רציפות ואינן מייצגות את האירועים בפועל. יתר על כן, תקופות של רגיעה והפסקת אש אינן מצביעות בהכרח על סיום מבצע, במיוחד באירוע ממושך. עדויות מהימנות של המפקדים מאשרות כי ההריסה בוצעה משיקולים מבצעיים, קרי הימצאות מחבלים פוטנציאליים או מלכודות תופת במבנה, דבר שהיווה סיכון משמעותי לכוחות ולאוכלוסייה אזרחית. בית המשפט מגיע למסקנה כי הפעולה, לרבות ההריסה, הייתה "פעולת מלחמה" מגובשת, הפוטרת את הנתבע מאחריות נזיקית. משכך, תביעת הנזיקין נדחית, והתובעים נדרשים לפצות את הנתבע בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.