רע"א 9567/10

תקציר

בית המשפט העליון החליט לדחות את בקשת הערעור על פסק הבוררות שניתן בתיק שבו היו מעורבים רסקו ושיף. קביעתו של בית המשפט מתבססת על כך שמקרה זה אינו עונה על הקריטריונים החריגים הנדרשים לצורך ערעור על פסק בוררות. קריטריונים אלה כוללים את קיומה של שאלה משפטית או ציבורית מעבר להיקף המחלוקת הנוכחית או מניעת עיוות דין. טענתו של רסקו אינה עומדת בדרישות אלה, ולכן הבקשה אינה עילה מספקת להתערבות. בנוסף, לגופו של עניין אין תמיכה בעמדתו של רסקו. בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי יש להותיר את הקביעה אם נוצר מעשה של בית משפט לבית המשפט המוסמך הדן בעניין. לדברי המשפטנית נינה זלצמן, נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח כי העילה הנטענת כבר הוכרעה בפסק דין קודם. בית המשפט שידון בתיק יבחן את פסק הדין הקודם ויחליט האם הוא יוצר תקדים לסכסוך הנוכחי. יתר על כן, עקרון "סיום העבודה" ממליץ שלא להתדיין מחדש בסכסוכים לאחר מתן פסק דין, תוך הגבלת החריגים לנסיבות צרות של תיקון טעויות. מאחר שבצדק דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של רסקו והבהיר את הכוונה שעמדה מאחורי פסק דין קודם, אין מקום שבית המשפט העליון יתערב. לבסוף, נראה כי בקשתו של רסקו אינה אלא טקטיקת שיהוי ואין לה כל הצדקה מהותית, ולכן דינה להידחות. כקנס, רסקו יישא בנטל שכר טרחת עורך הדין של שיף, בסך 15,000 דולר.