ע"א 6298/99

תקציר

המחלוקת בין ויצ"ו לבית זית נסובה סביב זכות החזקה במבנה שהקימה ויצ"ו על חלקת אדמה בבעלות בית זית. ויצ"ו, ארגון התנדבותי, הקים את המועדון בשנת 1964 כדי לספק שירותים קהילתיים, אך הפסיק את פעילותו בשנת 1983 והעביר את הבעלות על המבנה לבית זית. שנים לאחר מכן תבעה ויצ"ו את בית זית בבקשה לפנות את החלקה, בטענה שיש לה זכות לרשום עליה חוזה חכירה. בית משפט קמא פסק לטובתה של ויצ"ו, והביא את בית זית לערער. עם זאת, ערכאת הערעור קיבלה את הערעור, בקובעה כי לויצו מעולם לא הייתה זכות קניינית בחלקה. יתר על כן, ההיתר שהעניק בית זית לויצ"ו להשתמש בחלקה לא היה בלתי חוזר. בית המשפט קבע כי הכוונה שעמדה מאחורי ההסכם המקורי הייתה שויצ"ו תספק שירותים עד שמי מהצדדים יסיים אותו, ולכן אין זה סביר שויצ"ו תיטול לעצמה זכות בלתי מותנית בנכס. מאחר שלא היה עוד צורך בפעילות ויצ"ו בבית זית, דרש הצדק לבטל את ההיתר לשימוש בחלקה. עם זאת, ויצ"ו זכאית לפיצוי בגין הוצאות ההקמה, והתיק מוחזר לבית המשפט קמא לדיון בעניין זה. פסק הדין מורה על החזרת החזקה בבניין לבית זית ומחייב את ויצ"ו להחזיר לבית זית הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהמשפט הקודם, לצד הוצאות נוספות ושכר טרחת עורך דין.