ע"מ 11574-06-17

תקציר

זהו פסק הדין במקרה בו המערערת, חברה שסיפקה כלי רכב צמודים למנהליה, ערערה על שומות המס שהוציאה רשות המסים, המשיב, לשנות המס 2011-2012 ו-2013. המערערת טענה כי שיטת חישוב המס על בסיס תקנות שווי שימוש ברכב לא הביאה לשומת מס אמיתית ויצרה עיוות בכך שייחסה לעובדים שווי הטבה גבוה יותר מההוצאות בפועל שנגרמו לחברה. עם זאת, השופט פסק נגד המערערים בקובעו כי טענותיהם לא הוכחו וכי התקנות קבעו כלל משפטי ברור ומחייב לחישוב המס. השופט הדגיש כי המושג "שומת מס אמיתית" הוא גמיש ויכול לכלול אומדנים ושומות סבירים. זאת ועוד, קביעת שווי הגמלה מנקודת מבטו של העובד, לרבות רכיבים בלתי מוחשיים, נמצאה סבירה יותר מבחינה כלכלית משיטתה הפשטנית של המערערת. בנוסף, הבהירה השופטת כי תקנות שווי השימוש ברכב יוצרות נוסחה משפטית מחייבת לחישוב ולא חזקה הניתנת להפרכה, כפי שטענה המערערת. עוד ציינה השופטת כי אמנם לבית המשפט נתונה הסמכות להתקין את התקנות, אך אין זה ראוי לעשות כן בעקיפין באמצעות ערעור זה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ושומות המס הראשוניות עמדו בעינן, כאשר המערערת חויבה בשכר טרחה והוצאות נוספות.