ע"ש 501/98

תקציר

פסק הדין דן בסעיפיו השונים של חוזה הנוגע לבית אבות או מעון יום לדיירים קשישים. בית המשפט בוחן מספר סעיפים בחוזה המעלים חשש לקיפוח צרכני ולהפרות אפשריות של חוק החוזים האחידים. סעיף 19.3, המאפשר למגדל הזהב לטפל בחפציו של דייר שנפטר או לנטוש אותם לאחר שבועיים, הוארך ל-60 יום כדי למנוע קיפוח יורשי הדייר. סעיפים 22 ו-4.1.3, המקנים למעון שיקול דעת רחב לשנות את יחידת הדיור של הדייר או לפנותו, תוקנו כך שיגבילו את העילות לפעולות כאלה ויבהירו כי יחידת הדיור החלופית לא צריכה להיות באיכות פחותה, בעוד שהשוכר לא צריך לשאת בהפרש העלויות אלא אם כן הדבר באשמתו. פסק הדין מתייחס גם לסעיפים הנוגעים להעלאת דמי האחזקה והאשפוז, וקובע כי הנוסח הנוכחי, המעניק שיקול דעת בלתי מוגבל לספק, מפלה. בית המשפט מציע מנגנון אובייקטיבי לעדכון מחירים על בסיס שינויים בעלויות, ומדגיש כי אישור רואה החשבון לא צריך לחייב את הלקוחות. סעיף 14.7, שעניינו זכותו של הדייר לבקש העברה ליחידה קטנה יותר, תוקן כדי להבהיר את תמחור היחידה החדשה, ואילו סעיף 16.1 תוקן כך שתקופת פינוי סבירה של שלושה חודשים, למעט במקרים קיצוניים. סעיף 20.2, המאפשר לספק לדחות את מועד האספקה, תוקן כך שיכלול את כל התנאים המוזכרים בסעיף וימחק את המילה "ישירות". בית המשפט פוסק גם בסעיף 31.1, הנוגע לשינויים בעל פה בחוזה, ומקבל את הצעת היועץ המשפטי לממשלה להבהיר כי הסעיף אינו פוגע בהתחייבויות שניתנו בעל פה. בנוסף, בפסק הדין מוזכרת בקשתו של המבקש לתקן את סעיף 12, אשר נדחית בשל היותו מפר את התקנות ומקפח לקוחות. לבסוף, בית המשפט מורה למבקש לתקן סעיפים מסוימים הנוגעים להצמדת דמי הפיקדון וקובע כי החוזה המתוקן ייבחן לאישור.