דנ"א 2630-01-26

תקציר

## ניתוח משפטי: בקשה לפטור מהפקדת ערובה בהליך ערעורי **הקדמה:** החלטה זו של כבוד הרשם רון גולדשטיין עוסקת בבקשה לפטור מהפקדת ערובה בהליך ערעורי, שהוגשה על ידי המבקשת, "חוצבים במרחבי ישראל בע"מ", במסגרת בקשה לדיון נוסף. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים העומדים בבסיס החלטת הרשם, בפרט לגבי תנאי הפטור מהפקדת ערובה, ובחינתם בהקשר של הליכי חדלות פירעון. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **תנאים מצטברים לפטור מהפקדת ערובה:** הרשם מבהיר כי קבלת פטור מהפקדת ערובה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: * **הוכחת חוסר יכולת כלכלית:** על המבקש להוכיח בצורה מלאה, עדכנית, ובעזרת תשתית עובדתית וראייתית, כי הוא אינו יכול לעמוד בהפקדת הערובה. * **סיכויים ממשיים להצלחת ההליך:** המבקש נדרש לשכנע כי קיימת סבירות גבוהה שההליך יצלח. עקרונות אלו משקפים את האיזון המקובל בדיני הליכים אזרחיים, אשר נועד למנוע שימוש לרעה בהליכים משפטיים על ידי גורמים חסרי יכולת כלכלית או ללא עילה מוצדקת, תוך מתן אפשרות לגשת לערכאות במקרים ראויים. 2. **נטל השכנוע על יוזם ההליך:** הרשם מדגיש כי האחריות להוכיח את התקיימות התנאים לפטור מוטלת על המבקש. יש להוכיח כי אין באפשרותו לגייס את הערובה באמצעות הסתייעות מהסביבה הקרובה (כפי שהודגש בפסיקה בע"א 1741/22 קליימאן נ' מקאייס). 3. **חריג בהליכי חדלות פירעון – חובת פנייה לנושים:** * **הבחנה חשובה:** הרשם מבחין באופן ברור בין הליך ערעורי רגיל לבין הליך המתנהל על ידי נאמן במסגרת הליכי חדלות פירעון. בהקשר האחרון, ובפרט כאשר מדובר בבקשה לדיון נוסף, חלה על הנאמן חובה נוספת: * **חובת פנייה לנושים:** על הנאמן להוכיח כי פנה לנושים (הנהנים הפוטנציאליים מתוצאות ההליך) ובחן את נכונותם לשאת בעלויות הכרוכות בהגשת ההליך. הדבר נובע מהעובדה שהנושים הם בעלי העניין העיקרי בהצלחת ההליך ובהגדלת קופת הנשייה. * **הסתמכות על הפסיקה:** הרשם מבסס את דרישתו על פסיקות קודמות, כגון בש"א 1430/19 מזרחי נ' כונס הנכסים הרשמי, המדגישות את התפקיד המיוחד של הנאמן ואת חובותיו כלפי הנושים. 4. **העדר הצדקה לפטור במקרה זה:** * **כשל הוכחתי:** הרשם קובע כי המבקשת, באמצעות המנהל המיוחד שלה, לא הוכיחה כי נקטה כל פעולה לבחינת נכונות הנושים לשאת בהפקדת הערובה. * **טענות לא מספקות:** הטענות שהועלו בבקשה למתן החלטה אינן מספקות מענה לחיסרון זה. * **היעדר הצדקה לפטור:** כתוצאה מכך, לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי יש הצדקה לפטור אותה מהפקדת הערובה. 5. **השלכות אי-הוכחת חוסר יכולת כלכלית:** הרשם מחדד כי כאשר התנאים לפטור הם מצטברים, הרי שבהיעדר הוכחה לחוסר יכולת כספית, אין בטענות בדבר חשיבות ההליך או סיכוייו כדי להצדיק פטור מהפקדת הערובה. הדבר עולה בקנה אחד עם דנ"א 1380/17 ורדניקוב נ' אלוביץ'. 6. **חשיבות תשלום הוצאות:** הרשם מוסיף שיקול נוסף, כאשר הוא מציין כי המשיבה 1 טוענת שהמבקשת לא שילמה את סכום ההוצאות שנפסק בפסק הדין מושא הבקשה. לנתון זה יש ליתן משקל, בהתאם לפסיקה בע"א 10402/05 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל. העדר תשלום הוצאות קודמות יכול להעיד על חוסר רצינות או על קשיים כלכליים שאינם מוצדקים, ולחזק את הצורך בהבטחת תשלום עתידי באמצעות ערובה. **חידוש משפטי / יישום מיוחד:** החידוש העיקרי בהחלטה זו טמון בהרחבת הדרישה המוטלת על נאמן בהליכי חדלות פירעון, כאשר הוא מבקש פטור מהפקדת ערובה. הרשם מחיל דרישה מחמירה יותר, המחייבת פנייה אקטיבית לנושים ובחינת נכונותם לשאת בעלויות. זהו יישום מיוחד של עקרון תום הלב והאחריות המוטלת על הנאמן, אשר נדרש לפעול לטובת כלל הנושים, ולא רק מטעמו האישי. הדבר מבטא הבנה של הדינמיקה הייחודית בהליכי חדלות פירעון, בהם עניינם של הנושים נמצא בליבת ההליך. **הפחתת שיעור הערובה:** על אף דחיית הבקשה לפטור מלא, הרשם, בהתחשב באסמכתאות שהוגשו לגבי מצב קופת הנשייה ובמכלול נסיבות העניין, מצא לנכון להפחית את שיעור הערובה הנדרש לסך של 25,000 ש"ח. הפחתה זו עשויה לנבוע מהערכת מצבה הכלכלי של קופת הנשייה, שהוגשה על ידי המבקשת, ובפרט כאשר היא מצורפת לראיות שמצביעות על קשיים. החלטה זו מדגימה את גמישות בית המשפט במציאת פתרונות פרקטיים, תוך איזון בין הצורך בהבטחת ההליך לבין היכולת הכלכלית של הצד המעורב. **מועד ההפקדה והשלכות אי-מילוי:** נקבע מועד ברור להפקדת הערובה (עד ליום 5.2.2026), והובהר כי אי-מילוי דרישה זו עלול להוביל למחיקת ההליך ללא התראה נוספת. הדבר מדגיש את החשיבות של ציות להוראות בית המשפט ואת ההשלכות החמורות של אי-עמידה בהן. **סיכום:** החלטת הרשם מדגימה בבירור את הקריטריונים המחמירים להענקת פטור מהפקדת ערובה, ובפרט בהליכים הנערכים על ידי נאמן במסגרת חדלות פירעון. היא מחזקת את העיקרון של נטל ההוכחה המוטל על המבקש, ומוסיפה דרישה ספציפית לפנייה לנושים בהקשר זה. לצד זאת, היא מציגה גישה מאוזנת, המאפשרת הפחתת שיעור הערובה במקרים מתאימים, תוך קביעת מועדים ברורים והשלכות למי שאינו עומד בדרישות.