בע"מ 3462/23

תקציר

השופט, נעם סולברג, החליט כי הערעור יתקבל באופן חלקי. ראשית, בשאלת בית המגורים נקבע כי גם אם הוא נחשב לנכס חיצוני, עדיין ניתן להכיר בו כנכס מאזן באמצעות שיתוף ספציפי, שאלה שאינה מתאימה לדיון בשלב זה. באשר לתביעת המבקשים בנוגע לחברות, נמצא כי הראיות האובייקטיביות מלמדות כי א' היה בעל המניות היחיד וכי העברת המניות הייתה פורמלית. השופטת דחתה גם את הטענה כי מחצית מהזכויות בחברות עברו בירושה ולכן אין לאזן ביניהן. בהמשך לדיון בשאלת ההכרה בפירות והשבחת הנכסים החיצוניים לאיזון משאבים, הציעה השופטת להבחין בין השבחה פסיבית ואקטיבית, לבין מיצוי פסיבי ואקטיבי של פירות. בעוד שההשבחה הפסיבית או הפירות של נכס חיצוני בדרך כלל אינם ניתנים לאיזון, האקטיביים כן. הסיבה לכך היא שהם נחשבים לנכסים שנצברו במאמץ משותף במהלך הנישואין. לאחר מכן החיל השופט כלל זה על המקרה הספציפי. בעניין מרצף נקבע כי המשיבים זכאים למחצית מההשבחה ופירותיה, קרי לשווי הכספי של הזכויות והנכסים הנובעים מהקמת בניין קורקס, בניכוי שווי החברה טרם רכישתה וכל עליית ערך פסיבית. באשר לאמן, קבע השופט כי יש להחזיר את הנושא לדיון נוסף בבית המשפט לענייני משפחה, נוכח היעדר קביעות עובדתיות בדבר השבחת נכסי החברה. לבסוף, הציעה השופטת לחייב את המשיבים בהוצאות המבקשים, והזמינה את הצדדים להגיע להסכמות משלהם לסיום הסכסוך ארוך השנים. ניתנה רשות ערעור בנושא הכרה בפירות או השבחה לרכוש חיצוני וממלא מקום הנשיא והשופטים שטיין ועמית הסכימו עם ההחלטה לקבל חלקית את הערעור.