ב"ש 1779/08

תקציר

פסק הדין דן במעמדו המשפטי ובסמכותו של מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, המכונה גם אזור יהודה ושומרון. פסק הדין משרטט את אופיו הדואלי של תפקיד המפקד, הפועל ככוח הכובש על פי המשפט הבינלאומי ובו בזמן מתפקד כשלוחה של ממשלת ישראל. עמדה ייחודית זו מסתבכת עוד יותר בשל החלתן של שיטות משפט שונות, כאשר המשפט הבינלאומי חל על תפקידו של המפקד בשטח הכבוש, ואילו המשפט המנהלי מחייב את המפקד כזרוע של ממשלת ישראל. הפרשה נסובה סביב החרמת כספים מתושב הגדה המערבית, אחמד פדל אחמד חוסיין, במהלך מעצרו המנהלי בחשד למעורבות בטרור. הכספים, שהוחרמו בסמכות מפקד כוחות צה"ל, נטען כי הם שייכים לארגון הטרור חמאס. ערעורו של חוסיין על החזרת הכספים נדחה על ידי המפקד הצבאי, מה שהוביל את חוסיין לערער על ההחלטה בבתי המשפט הצבאיים. סוגיה מרכזית שנדונה בפסק הדין היא היקף סמכותם של בתי המשפט הצבאיים לבקר את החלטות מפקד כוחות צה"ל. מסקנת פסק הדין היא כי לבתי המשפט הצבאיים סמכות לקיים ביקורת שיפוטית על הוראות המפקד, במיוחד אלה הנוגעות לעניינים מנהליים. סמכות שיפוט זו מבוססת על אופיו המתפתח של הממשל הצבאי בגדה המערבית, על הצורך במערכת משפט פנימית יעילה ועל דרישות המשפט הבינלאומי. יתר על כן, פסק הדין מדגיש את זכות הקניין, מכיר בה כזכות אדם בסיסית, ומציין כי כל פגיעה בזכות זו חייבת להיות נתונה לביקורת שיפוטית. במקרה זה, החרמת כספיו של חוסיין ללא כל ביקורת שיפוטית נמצאה כבלתי עולה בקנה אחד עם הוראות המשפט הבינלאומי. בסופו של דבר, פסק הדין קובע כי לבית המשפט הצבאי נתונה הסמכות לבחון את חוקיותן של פקודות המפקד, לרבות אלה שניתנו מכוח תקנה 120 לתקנות ההגנה. עם זאת, השופט מדגיש את הצורך ברשות מבצעת יעילה באזור ומציע כי על בית המשפט הצבאי להתערב רק בעת הצורך, ולהותיר את החלטות המפקד על כנן, במידת האפשר. פסק הדין סולל את הדרך לבית המשפט הצבאי לקיים ביקורת שיפוטית לגופו של עניין של חוסיין ולקבוע אם החרמת הכספים הייתה חוקית.