רע"א 2020/21

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור אזרחי על סיווגו של הליך משפטי לצורך קביעת האגרה הראויה לתשלום. המערערת טענה כי יש לראות בהליך תביעה לסכום קצוב, ואילו המשיב טען כי יש לראותו כהליך שערכו נחשב בלתי ניתן לביטוי בכסף. השופט פתח וציין כי סוגיה זו התעוררה בעבר בבתי המשפט הפרוצדורליים והניבה החלטות סותרות. עיקרו של העניין סובב סביב טיבו של הסעד המבוקש בהליך. במקרה דנן, ביקשה המערערת הליך של מכירת מניות בהוראת בית משפט לסיום שותפות. השופט קבע כי מדובר בהליך שערכו נחשב בלתי ניתן לביטוי, שכן גם אם יינתן הצו המבוקש, יהיה על המערערת לנקוט בהליכים משפטיים נוספים לצורך מימוש הזכות הכספית הנטענת. לפיכך, האגרה הראויה שיש לשלם היא כאמור בתקנות להליכים אלה. החלטה זו הושפעה גם מטענת המערערת כי חשיפת ערכן הכספי של המניות למשיבים מבעוד מועד תקנה להם יתרון בלתי הוגן בהליך התמחור. משכך, התקבל הערעור, והמערערת נדרשה לשלם אגרה על פי התקנות בגין הליכי שווי בלתי ניתן לביטוי, כאשר כל תשלום יתר יוחזר. השופט בחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.