בר"ש 8600/10

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתלונה שהוגשה נגד עורך דין, שהואשם בהפרת חובת אמונים, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין וייצוג תוך ניגוד עניינים. בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים זיכה תחילה את עורך הדין מאשמות אלה, אך בהמשך קיבל בית הדין המשמעתי הארצי את ערעור המשיב על הזיכוי והרשיע את עורך הדין. לאחר מכן התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר דין, שהסתיים בהשעיה של 12 חודשים וקנס. עורך הדין ערער על גזר דין זה לבית המשפט המחוזי, אך הוא נדחה בנימוק שהיה צריך להגישו לבית הדין הארצי. לאחר מכן הגיש עורך הדין בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו לבית משפט גבוה יותר. עם זאת, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הבקשה וטען כי ההחלטה נכונה מבחינה פרוצדורלית שכן גזר דינו של בית המשפט המחוזי אינו פסק דין סופי. בית הדין הדגיש גם את המבנה ההיררכי של בתי הדין המשמעתיים ואת הצורך למצות את כל הליכי הערעור בהם בטרם יעלו לערכאות גבוהות יותר. מאחר שעל החלטת בית המשפט המחוזי לא הוגש ערעור לבית הדין הארצי, קבע המשנה לנשיא כי בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי מוקדמת מדי ולכן דחה אותה.