ע"ב 914202/99

תקציר

התובע, שהועסק כמפיץ חלב אצל הנתבעת קרוב ל-20 שנה, פוטר ללא הודעה מוקדמת ופיצויי הפיטורים שלו עוכבו לאחר שחקירת החברה העלתה כי גנב מהחברה והוציא חשבוניות כוזבות. התובע טען כי אולץ להודות וכי החברה לא פעלה בהתאם להליכי פיטורים תקינים, לרבות אי הודעה לוועד העובדים, מניעת שימוע ואי פנייה לרשות שיפוטית לבירור עניינו. בית המשפט מצא כי הודאת התובע הייתה מרצון וכי החברה הציגה ראיות נוספות התומכות בטענותיה. לפיכך, קיבל בית המשפט את גרסת הנאשם לאירועים. עם זאת, בית הדין מצא כי בעוד שמעשיו של התובע מצדיקים את פיטוריו ללא הודעה מוקדמת ושלילה חלקית של פיצויי פיטורים, שלילת כל פיצויי הפיטורים תהיה מוגזמת. בית המשפט הורה לתת לתובע את סכום פיצויי הפיטורים שנצברו בקרן הפנסיה שלו, שהיה נמוך מהסכום שהציעה הנתבעת, שכן התובע לא גרם נזק כספי משמעותי לחברה ושלילת כל פיצויי הפיטורים תפגע בזכויותיו הפנסיוניות העתידיות. עוד קבע בית הדין כי הנתבע פעל בהליך פיטורים תקין, בהתחשב באופי מעשיו של התובע, וכי ניתנה לתובע הזדמנות לטעון את טענותיו. עם זאת, בית המשפט ציין טעות פרוצדורלית מינורית בכך שהחברה החליטה לפטר את התובע לפני שנתנה לו שימוע. עם זאת, בית המשפט קבע כי טעות זו אינה מצדיקה פיצוי כספי משום שפיטוריו המיידיים של התובע היו מוצדקים, והוא לא טען לנזק כלשהו או הראה כי השימוע יכול היה לשנות את התוצאה. לבסוף, דחה בית הדין את תביעת התובעת לפיצויי פיטורים מוגדלים, ולא מצא כל ראיה התומכת בטענה זו. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.