ע"פ 10033/17

תקציר

ערעורו של המערער נדחה מאחר שבית המשפט מצא כי ראיות נסיבתיות, לרבות DNA, קשרו את הנאשם באופן הדוק לעבירות הרצח, האונס ומעשה סדום למרות טענות שאין ראיות ישירות. בית המשפט הדגיש כי ראיות נסיבתיות, אם הן חזקות מספיק, יכולות להספיק להרשעה. DNA של המערער נמצא על הקורבן, ולמרות שהטיל ספק במהימנות בדיקת הדנ"א ונהליה, חששות אלה טופלו ביסודיות ונדחו בבית המשפט. התבטאויותיו המשתנות של המערער ומאמציו להתנתק מזירת הפשע פגעו עוד יותר באמינותו. בתחילה הוא הכחיש שביקר באשדוד, העיר שבה אירע הפשע, אך בסופו של דבר הודה כי עבד בסמוך לאתר לאחר שהוצגו ראיות. שקריו נחשבו למפלילים. ראיות נסיבתיות אחרות, כמו נוכחותו באזור ועזיבתו הפתאומית לאחר ביצוע העבירה, הוסיפו משקל להרשעה. המערער לא הציע הסבר חלופי אמין, במיוחד לאחר שטענותיו בדבר מעורבות מינית עלו באיחור מחשיד בהליך המשפט. האפשרות למעורבותו של אדם אחר, כפי שהציעה סנגורו, נחשבה חלשה ואינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות. כשלים חקירתיים הוכרו, אך הם לא השפיעו באופן מהותי על המסגרת הראייתית או על טיעוני ההגנה. בית המשפט אישר את עונש מאסר העולם והעונש הנוסף בגין עבירות המין, תוך ציון אכזריותה של העבירה והשפעתה המשמעותית על משפחת הקורבן. ההחלטה לא מצאה עילה לשינוי פיצויים למרות טענות המערער הנוגעות להליכים אזרחיים מתנהלים. לפיכך, הן ההרשעה והן גזר הדין אושרו על ידי בית המשפט.