ת"א 113/04

תקציר

התובעים, זוגות ויחידים, ביקשו לאמץ ילדים מחו"ל באמצעות עמותת "הילד והוריו". עם זאת, העמותה הפסיקה את פעילותה לאחר שהמנכ"ל שלה התאבד והותיר את האימוצים לא שלמים. לאחר מכן תבעו התובעים את משרד הרווחה, משרד המשפטים וגורמים קשורים נוספים, לרבות העמותה עצמה וכמה מבעלי תפקידיה, בגין נזקים. לטענתם, רשויות המדינה לא פיקחו כראוי על נושא האימוץ הבינלאומי ועל ההתאחדות, דבר שהוביל להפסדים כספיים ולמצוקה נפשית. בית המשפט לא מצא טעם בטענות התובעים. נקבע כי תפקידה של המדינה באימוץ בינלאומי הוא בעיקר פיקוח, ואין בכוונת החקיקה לשחרר את המדינה מאחריותה בתהליך. היו כמה תמרורי אזהרה על התנהלות העמותה, אך הפיקוח של המדינה לא היה רשלני או בלתי סביר. פעולות המדינה, לרבות המשך ההכרה בעמותה, היו בגדר שיקול הדעת ולא ניתן היה לראות בהן הפרת חובה חקוקה. באשר לאנשי העמותה, נדחו הטענות נגד נתבעים 6 ו-7, שהיו לכאורה חברים בוועד העמותה. בית המשפט קיבל את הכחשתם למעורבות בפעילות העמותה, שכן התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לחבותם. נטל ההוכחה בדבר אמיתות החתימות, אשר קשרו לכאורה את הנתבעים 6 ו-7 לעמותה, הוטל על התובעים, והם לא עמדו בו. האמפתיה של התובעים הוכרה על ידי בית המשפט, אך תביעתם נדחתה, והם לא חויבו בהוצאות משפט.