ת"א 50865-09-11

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה נגד שני נתבעים, עובדי בנק לאומי לישראל בע"מ, מהיעדר עילת תביעה אישית. התובע תבע את הבנק ואת שני עובדיו בגין התנהגות בלתי הולמת וניצול לרעה של כוחו, לאחר שפרטי חשבונו שונו והלוואה שקיבל הוכרזה כניתנת לפירעון מיידי. הנתבעים שינו את סטטוס החשבון מחשבון נאמנות לחשבון פרטי, ולאחר מכן הגישו תלונה נגד התובע לאגף חקירות הונאה, מה שהוביל להגשת כתב אישום נגדו בגין מרמה. עם זאת, האישומים בוטלו מאוחר יותר.  פסק הדין מכיר בכך שבעוד העובדים פעלו כנגד התובע, הם עשו זאת במסגרת סמכותם כעובדי בנק, ולכן לא בוצעו עוולות נפרדות. מעשיהם היו חלק מחובות העבודה וההתחייבויות החוזיות שלהם, כלומר אין עילה לחבות אישית. המבקשים אינם צדדים הכרחיים לתביעה, והתביעה נגדם נדחית. את טענות התובע בדבר רשלנות העובדים ואי בדיקת העובדות לכאורה על ידי הבנק ניתן לברר במסגרת ההליך נגד הבנק עצמו. הבנק גם הציע לקחת אחריות על מעשי עובדיו, מה שמייתר את הצורך בתביעה נגד העובדים. פסק הדין מדגיש את הצורך בזהירות בעת דחיית תביעות, אך במקרה זה, ברור כי פעולות העובדים נעשו במסגרת תפקידם המקצועי, ותגובת התובע צריכה להיות כנגד הבנק בלבד. המבקשים נדרשים לשלם הוצאות בסך 3,500 ₪.