ת"פ 27109-04-25

תקציר

## ניתוח משפטי: גזר דין בעניין מדינת ישראל נ' קולמן (ת"פ 27109-04-25) **מבוא** הנאשם, יהודה קולמן, הודה בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה סתם של בת זוג לשעבר, לפי סעיפים 382(ב)(1) ו-379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ההליך התנהל במסגרת "הליך מוקד" (סנגור מומחה), אשר נועד לאפשר טיפול יעיל ומהיר יותר בתיקים פליליים. בית המשפט, השופטת אביגיל זכריה, סגנית הנשיאה, קיבל את המלצת שירות המבחן ונמנע מהרשעת הנאשם, תוך הטלת צו מבחן, פיצוי למתלוננת והתחייבות. **עובדות כתב האישום המתוקן** האירוע התרחש ביום 23.11.2024, בעקבות מפגש בין הנאשם למתלוננת (גרושתו) ובין זוגה החדש. על רקע אי שביעות רצונו של הנאשם מקשרם, ירק על המתלוננת, הכה אותה בכתפה, ירק עליה שוב וגדף אותה. בן זוגה של המתלוננת תקף את הנאשם, גרם לו לחבלות ונפל ארצה. **הליך פלילי וטיעוני הצדדים** במסגרת "הליך מוקד", הגיעו הצדדים להסדר טיעון. הנאשם הופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן, אשר בחן בין היתר את האפשרות להימנע מהרשעה. **עמדת שירות המבחן:** שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה לזהות דפוסים אלימים ומזער את מעשיו, אך זיהה קשיי ויסות והכרה בקושי להשלים עם הפרידה. המתלוננת ציינה כי הנאשם מעולם לא נהג כלפיה באלימות במהלך נישואיהם, וגם באירוע הנדון לא חוותה אלימות פיזית מכוונת, ואינה חשה מאוימת. שירות המבחן העריך כי קיימים גורמי סיכוי לשיקום, סיכון נמוך להישנות עבירות, והמליץ על שילוב הנאשם בטיפול ארוך טווח באלימות זוגית, העמדתו בצו מבחן ל-12 חודשים, וסיום ההליך ללא הרשעה. **טיעוני המאשימה:** המאשימה טענה כי מעשי הנאשם משקפים תפיסת שתלטנות ורכושנות, פגיעה בזכויות יסוד, והוא נושא באחריות מלאה. עתרה למתחם עונש של 3-18 חודשי מאסר בפועל, וטענה כי לא התקיימו התנאים להימנעות מהרשעה, בפרט בעבירת אלימות במשפחה. **טיעוני ההגנה:** ההגנה טענה כי אין הלימה בין הנסיבות לעונש הנטען, כי הנאשם נעדר עבר פלילי, ביצע עבירה בלהט הרגע, והפגיעה בערך המוגן נמוכה. כן הודגש כי בן זוגה של המתלוננת תקף את הנאשם, והוצע כי הושג הסדר מותנה עמו. ההגנה עתרה לאי הרשעה, בהתאם להמלצות שירות המבחן. **המסגרת המשפטית - הימנעות מהרשעה** בית המשפט סקר את הכלל לפיו הרשעה היא דרך המלך, אך קיימת אפשרות להימנע מהרשעה מכוח סעיפים 71א(ב) לחוק העונשין ו-192א לחוק סדר הדין הפלילי. הפסיקה קבעה שני תנאים מצטברים להימנעות מהרשעה (הלכת כתב): 1. **פגיעה חמורה בשיקום הנאשם:** ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. 2. **סוג העבירה מאפשר זאת:** סוג העבירה מאפשר לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. בנוסף, בפסיקות מאוחרות יותר (הלכת לאופר, הלכת סילבר) הודגש כי הימנעות מהרשעה תעשה במשורה, למקרים חריגים וקיצוניים, בהם נוצר יחס בלתי סביר בין עוצמת הפגיעה בנאשם מההרשעה לבין האינטרס הציבורי. נקבע כי בעבירות חמורות או כאלה שבוצעו בנסיבות חמורות, גם נסיבות כבדות משקל לטובת הנאשם לא יועילו. **יישום במקרה הנדון - עיקר הנימוקים של בית המשפט לאי הרשעה:** * **סוג העבירה ונסיבות ביצועה:** בית המשפט קבע כי מדובר בעבירת תקיפה סתם "ברף התחתון", ללא תכנון מוקדם, בלהט הרגע, וכי פוטנציאל הנזק בעקבות המעשה הינו נמוך. בית המשפט פירש את העבירה כ"יריקות ומכה בכתף", והדגיש כי לא נגרם נזק פיזי. * **עמדת המתלוננת:** בית המשפט ייחס חשיבות רבה לעמדתה המפורטת והמנומקת של המתלוננת, אשר ציינה כי הנאשם מעולם לא נקט כלפיה אלימות במהלך נישואיהם, באירוע הנדון לא חוותה אלימות פיזית מכוונת, ואינה חוששת ממנו. עמדה זו, של נפגעת העבירה עצמה, תרמה משמעותית להחלטה. * **אינטרס שיקומו של הנאשם:** הנאשם, בן 54, ללא עבר פלילי, נטל אחריות, שיתף פעולה, הביע חרטה, ומנהל אורח חיים תקין. תסקיר שירות המבחן הצביע על פרוגנוזה חיובית לשיקום, סיכון נמוך להישנות עבירות, והמליץ על טיפול. הראיות שהוצגו (שירות צבאי, התנדבות, עבודה) חיזקו את התמונה של אדם נורמטיבי שמעורבותו בפלילים היא חריגה. * **יחס בלתי סביר בין הפגיעה להרשעה:** בית המשפט מצא כי במקרה זה, אינטרס שיקומו של הנאשם, על רקע נסיבותיו האישיות וסיכויי שיקומו הטובים, גובר על האינטרס הציבורי בהרשעתו. הפגיעה בערכים המוגנים הוגדרה כ"ברף הנמוך". * **"אפקט המרשם" (presumptive record):** אף שבית המשפט ציין כי בעבירות אלימות במשפחה קיימת קושי להורות על אי הרשעה, במקרה זה, מדרג העבירה הנמוך והנסיבות המיוחדות אפשרו סטייה מהכלל. * **היבטים נוספים:** בית המשפט התייחס גם לעובדה כי הפגיעה בערכים המוגנים נמוכה, ולכן הדרישה להוכחת נזק קונקרטי תהא פחותה. כמו כן, בית המשפט הביע דעה כי מתחם העונש הנטען על ידי המאשימה אינו הולם את נסיבות המקרה. **חידושים משפטיים ומשמעויות:** * **יישום גמיש של מבחני אי-הרשעה:** המקרה מדגים את יישומו הגמיש של מבחני אי-הרשעה, גם בעבירות מסוימות של אלימות (גם אם ברף הנמוך), כאשר שילוב של גורמים – עמדת הנפגע, אופיו וסיכויי שיקומו של הנאשם, ונסיבות ביצוע העבירה – מצדיק סטייה מהכלל. * **חשיבות עמדת נפגע העבירה:** בית המשפט הדגיש את החשיבות המרכזית שייחס לעמדתה של המתלוננת, אשר סלחנותה והבהרתה את נסיבות המקרה (היעדר אלימות קודמת, אי-תחושת איום) היוו גורם מכריע. * **הבחנה בין עבירות אלימות:** בית המשפט הדגיש את הצורך להבחין בין סוגים שונים של עבירות אלימות, ולא להחיל כללים אחידים על כלל העבירות המוגדרות כ"אלימות". * **"הליך מוקד" וההקשר הטיפולי:** ההחלטה להתקבל המלצת שירות המבחן ולשלב את הנאשם בטיפול, תוך הימנעות מהרשעה, מדגישה את המגמה של שילוב כלים טיפוליים ושיקומיים בהליך הפלילי, במיוחד במסגרת הליכים מקדמיים. * **אזהרה מפני יצירת תקדים:** בית המשפט הדגיש במפורש כי החלטתו הינה חריגה ואינה מהווה תקדים למקרים אחרים. **גזר הדין:** לאור האמור, בית המשפט החליט לאמץ את המלצת שירות המבחן ונמנע מהרשעת הנאשם. הוטלו עליו: 1. **צו מבחן למשך 12 חודשים:** המחייב את הנאשם להשתתף בטיפול. 2. **פיצוי למתלוננת:** סך 2,000 ₪, שישולם בשני תשלומים. 3. **התחייבות כספית:** על סך 3,000 ₪, להימנע מביצוע עבירת אלימות למשך שנתיים. **סיכום** פסק הדין מדגים את הדילמה של בית המשפט באיזון בין הצורך להרתיע, להגן על שלום הציבור, ולהעניש כראוי, לבין שיקולי שיקום, חרטה, ונסיבות אישיות ייחודיות. במקרה זה, שילוב נדיר של עמדת נפגעת העבירה, היקף נזק מינימלי, ופוטנציאל שיקום גבוה של הנאשם, הוביל להחלטה חריגה להימנע מהרשעה, תוך הטלת תנאים שיקומיים והרתעתיים.