בש"מ 860/13

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לעתירה לשתי הקלות בנוגע לחיובי ארנונה בשטחים. הסעד הראשון שהתבקש היה ביטול חיוב המס בשל סיווג חדש המנוגד לכאורה לחקיקת ההקפאה. השני הוא סעד הצהרתי לפיו השטחים המדוברים מסווגים כ"רחוב" ולא כ"נכס". בית משפט קמא העביר את ההכרעה בסוגיית הסיווג לרשויות הארנונה, ובכך דחה למעשה את הסעד ההצהרתי המבוקש, שכן סוגיה זו חורגת מסמכותו. סעד הצהרתי זה עומד בפני עצמו ואינו קשור לכל סעד אחר. לכן, לפי מבחן הסעד, מדובר בפסק דין. יתר על כן, גם אם היינו מקבלים את טענת המשיב כי מבוקש סעד אחד בלבד, עדיין מדובר בפסק דין. זאת, משום שהיא דחתה את העתירה באחד מנימוקיה העקרוניים, והפכה אותה לפסק דין על פי פסקי דין קודמים. בנוסף, מההחלטה להעביר את הדיון לרשויות הארנונה משתמע כי המערערת לא תוכל להתדיין מחדש באותן טענות בבית המשפט לעניינים מנהליים, ולהפוך אותו לפסק דין. סיווגה ככזה מתיישר גם עם יעילות פרוצדורלית וחוסך זמן שיפוטי יקר. לפיכך, הערעור מתקבל, וההליך יישאר במרשם. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערת, בסך 2,500 ₪.