רע"א 62111-12-23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תביעה שהגישו מבקשי מקלט מדארפור שבמערב סודאן נגד מדינת ישראל בגין אי הכרעה בבקשותיהם למקלט מדיני. התובעים דרשו פיצוי כספי של 200 אלף שקל כל אחד בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנות המדינה. התביעה הפנתה את תשומת הלב לדו"ח שפורסם בתקשורת בשנת 2014, שהמליץ לכאורה לממשלת ישראל להעניק מקלט מדיני למהגרים מאזור דרפור. מנגד, טענה המדינה כי מדובר בטיוטת עבודה פנימית שמעולם לא אומצה ואינה רלוונטית לתיק. לפסק הדין שלושה מרכיבים עיקריים. ראשית, בית המשפט פסק לטובת בקשת התובעים כי המדינה תשיב לשאלות ספציפיות בנוגע לדו"ח 2014, קרי שאלות 6.1, 6.2 ו-6.3 לשאלון, אשר ביקשו את מחברי הדו"ח, מועדי הבדיקה והסיבות לגניזת הדו"ח, אם כך היה. שנית, בית המשפט דחה את בקשת התובעים לגילוי מסמכים הקשורים לדו"ח, לרבות פרוטוקולים של ישיבות ותכתובות של רשות האוכלוסין, וראה בהם רשומות פנימיות חסויות. לבסוף, בית המשפט העניק למדינה רשות ערעור על ההחלטה בדבר הרלוונטיות והגילוי של השאלות, אך רק לאחר שהגיע למסקנה כי יש צורך בערעור מיידי כדי למנוע פגיעה אפשרית במבקש (המדינה) וכי השאלות רלוונטיות למקרה. ככלל, פסק הדין מורה למדינה להשיב לשאלות התובעים בנוגע לדו"ח 2014, תוך שמירה על חיסיון הרישומים והתכתובות הפנימיים של המדינה. בית המשפט הדגיש את הצורך לפתור סכסוכים כאלה באופן מיידי כדי למנוע נזק פוטנציאלי שעלול לנבוע מעיכוב בפסיקה. ההחלטה על אופיו של הדו"ח מ-2014 – בין אם מדובר בחוות דעת רשמית ובין אם מדובר בטיוטה פנימית – הושארה להכרעת המשפט העיקרי. פסק הדין גם ביטל את טענת המדינה כי פרסום הידיעה בתקשורת פגע בחיסיון.