ע"א 796/79

תקציר

במחלוקת משפטית שעניינה הגשת ערעור באיחור, בחן בית המשפט את ניסיונם של המשיבים להצדיק את איחור הגשתם בנימוק של שביתת דואר שהשפיעה על מסירת מכתב עורך דינם. טענה זו לא הוצגה תחילה בתצהיריהם וגם אם הוכחה, לא היה בה די כדי להצדיק את הארכת המועד. בית המשפט הדגיש כי באחריות עורך הדין לברר מדוע הלקוחות לא יכלו לעמוד במועדים שנקבעו, ואי עשיית כן מצדיקה דחיית הבקשה. המשיבים ניסו לטעון להארכת הזמן בהתבסס על הבנה שגויה של המועד האחרון לערעור, והצביעו על פער בין המועד שנקבע לפסק הדין לבין מועד נתינתו בפועל. אולם, טענה זו הייתה חלשה, שכן היא לא הועלתה בבית המשפט המחוזי ולא השפיעה על חישובי הזמן הסטטוטוריים, המתחילים ממועד ההחלטה. בית המשפט הדגיש את הצורך לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו בחוק, תוך שימת דגש על הגינות פרוצדורלית. בהחלטה חצויה קבע הרוב לקבל את הערעור, להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי ולדחות את בקשת המשיבים להארכה. חוות הדעת החולקת הביעה אהדה למשיבים, וציינה נסיבות מיוחדות בשל שביתת הדואר ואי התאמות בלוח הזמנים של הדיונים, דבר המצביע על כך שמתן הארכה הראשונית היה מוצדק. בסופו של דבר חויבו המשיבים בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 500 ₪, ופסק הדין הסופי ניתן בדעת הרוב.