סע"ש 34378-10-19

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו בגין הטבות תעסוקה שונות לרבות הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, ביטוח פנסיוני ופיצוי בגין אי הפרשה של המעסיק להפקדתו כעובד זר. הנתבעים הכחישו בדרך כלל את הטענות. בית הדין מצא כי הנתבעים לא מסרו לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודתו, ולפיכך נטל ההוכחה בנושאים המפורטים בחוק הודעה מוקדמת לעובדים מוטל על הנתבעים. עוד מצא בית הדין כי דוחות הנוכחות שסיפקו הנתבעים היו אותנטיים והיוו ראיה לשעות העבודה של התובעת, שכן הן היו זהות לשעות העבודה עליהן הצהירה התובעת, למעט מספר חודשים שנויים במחלוקת. השופטת קיבלה את גרסת התובע לאירועים בנוגע לתקופת העסקתו, שכרו ונסיבות סיום העסקתו, שכן גרסאות הנתבעים לא היו עקביות ולא משכנעות. בית הדין קבע כי תקופת העסקתה של התובעת היא עשרה וחצי חודשים, מיום 25.6.2018 ועד ליום 8.5.2019. השופטת קיבלה גם את טענת התובע כי שולם לו שכר שעתי בסך 29.12 ₪, שכר מינימום במהלך עבודתו, וכי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בנוגע לטענתם כי שילמו לתובע את מלוא התשלום עבור שעות נוספות. התובעת הייתה זכאית לגמול שעות נוספות בסך 6,864 ₪. באשר לפדיון חופשות, קיבל בית הדין את טענת התובע כי הוא זכאי לפדיון 11 ימי חופשה, שכן גרסת הנתבעים לפיה שולמו לו ימים אלה במהלך עבודתו לא הייתה משכנעת. התובעת הייתה זכאית גם לדמי חגים עבור שישה ימים, שכן הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת נעדרה סביב החגים ללא הסכמתם. הסכום המגיע לתובע בגין תביעות אלה עמד על 4,942 ₪. השופטת פסקה לטובת התובעת בעניין ביטוח פנסיוני ופיצוי בגין אי הפרשה של המעסיק להפקדת עובדים זרים. התובע היה זכאי לתרומת המעסיק בסך 8,904 ₪, שתופקד תוך 45 יום, ולתרומתו שלו בסך 11,130 ₪. אם הנתבעים לא יעמדו בהפקדה, יהיה עליהם לשלם לתובע סכום זה ישירות. בית הדין פסק לטובת התובע גם בנוגע לתביעותיו לפיצויים לפי חוק הגנת השכר בגין קבלת תלושי שכר פיקטיביים, ובגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה. לתובע נפסקו 4,000 ₪ ו-2,000 ₪ בגין תביעות אלה, בהתאמה. עם זאת, השופט דחה את טענת התובע להטיל אחריות אישית על הנתבע היחיד. התובע טען כי הנתבע השתמש בחברה כמסך באופן פסול, אך השופט מצא כי אין ראיות לחוסר תום לב או כוונה להתחמק מתשלום זכויותיו לתובע. בנוסף, לא נמצאה כל ראיה להיוון דק או למצבה הכספי של החברה הנתבעת. בסיכומו של דבר, התביעה כנגד הנתבעת הבודדת נדחתה, ואילו התביעה כנגד הנתבעת נתבעת התקבלה בחלקה. הנתבעת חויבה לשלם לתובע סכומים שונים בסך כולל של 27,044 ₪, לרבות דמי העסקה ופיצויים בגין הפרת חוקי העבודה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע את הוצאותיו, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. הסכומים היו אמורים לצבור ריבית כנדרש בחוק החל מה-1 ביוני 2019 ועד למועד התשלום בפועל.