ע"פ 5233/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לאישה שסייעה וסייעה לשוד אלים בחנות החליפין בה עבדה. היא נמצאה אשמה והודתה בסיוע לביצוע הפשע על ידי ניצול מידע פנימי על פעילות החנות, שהושג מהעסקתה, וסיוע בתכנון השוד. בכלל זה הוצגה השודדת בפני העובדים כלקוחה עשירה, מסירת מפתחות החנות לאחר סיום העסקתה ומתן פרטים על פעילות החנות ועובדיה. השודד ושותפיו ארבו וחטפו עובדת, גרמו לה עוגמת נפש רבה, וגנבו כמיליון שקלים מכספת החנות. על המערער נגזרו 42 חודשי מאסר בפועל, כאשר מספר זה הופחתו ימי המעצר שכבר ריצו, וכן 30 חודשי מאסר על תנאי, וחויב לשלם פיצויים בסך 10,000 ש"ח לבעלי החנות ולעובד שנשדד. המערערת ערערה על גזר דין זה, בטענה כי הוא מופרז וכי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק להודאתה, לשיתוף הפעולה שלה עם המשטרה, לחלקה הקטן בשוד עצמו, לנסיבות אישיות קשות ולהשפעה השלילית של מאסרה על בנה הקטן. עם זאת, בית המשפט לערעורים דחה את הערעור וקבע כי העונש הולם בהתחשב בחומרת העבירות והשפעתן המתמשכת על הקורבן. בית המשפט הכיר בקושי הפוטנציאלי של בנה הצעיר של המערערת, אך קיווה שהיא תבקש ותקבל תמיכה מרשויות הרווחה שיסייעו לו להתמודד. לפיכך אישר בית המשפט לערעורים את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, והגיע למסקנה כי אין בו משום סטייה ברורה מהמדיניות הראויה המצדיקה את התערבותם.