ע"א 25998-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון, בהתבסס על הנתונים שסופקו: **כותרת ההחלטה:** החלטה לקדם ערעור **בית המשפט:** בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. **מספר הליך:** ע"א 25998-11-25 **שופטת:** יעל וילנר **צדדים:** * **מערערים:** פלוני * **משיבים:** 1. אלכסנדר לייבמן, 2. הראל חברה לביטוח בע"מ, 3. אלן סויץ (פורמלי), 4. פאולינה סויץ (פורמלי). **רקע:** ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת חגית מאק-קלמנוביץ) מיום 4.8.2025, בת"א 52111-12-20. **עיקר ההחלטה:** 1. **קביעת דיון:** נקבע מועד לקדם ערעור ליום 25.1.2026 בשעה 13:00. 2. **דרישה לתשובה בכתב:** בהתאם לתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, נדרשת הגשת תשובה בכתב לערעור. 3. **מועד הגשת התשובה:** התשובה תוגש 21 יום לפני מועד הדיון. 4. **כללי הגשה:** * נוסח התשובה והיקפה יחולו הוראות תקנות 140(א)(1) ו-140(א)(2) לתקנות. * התשובה תוגש במקביל הן לבית המשפט העליון והן לכל יתר הצדדים. 5. **סנקציה:** אי הגשת תשובה במועד תיחשב כאי התייצבות, עם כל ההשלכות הנובעות מכך. **ניתוח משפטי:** החלטה זו, על אף היותה פרוצדורלית בעיקרה, מציגה מספר עקרונות ופרקטיקות משפטיות חשובות הנוגעות להליך הערעור האזרחי בישראל: 1. **הליך הערעור ושלביו:** ההחלטה מצביעה על שלב ה"קדם ערעור" בהליך. שלב זה נועד, בין היתר, לאפשר לצדדים להתכונן לדיון, לקיים דיון מקדמי על סוגיות משפטיות או דיוניות, ולעיתים אף להגיע להסכמות. קביעת מועד לדיון, גם אם מדובר בקדם ערעור, מבטאת את ההתקדמות הטבעית של ההליך השיפוטי. 2. **חובת הגשת תשובה:** הדרישה להגשת תשובה בכתב לערעור, מכוח תקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, היא מהותית. היא מבטאת את זכותו של המשיב להעלות את טענותיו ולהשיב על טענות המערער, ומהווה בסיס להמשך הדיון. תקנה זו נועדה להבטיח כי בית המשפט יקבל תמונה מלאה של עמדות הצדדים בכתב, לפני הדיון. 3. **תקנות סדר הדין האזרחי (התשע"ט-2018):** ההחלטה מתבססת באופן ישיר על תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שהחליפו את התקנות הישנות. הדבר מדגיש את החשיבות של היכרות הצדדים ועורכי דינם עם סדר הדין העדכני. התקנות החדשות נועדו, בין היתר, לייעל את ההליכים, להגביר את הוודאות המשפטית ולהסדיר בצורה ברורה יותר את כללי הדיון. 4. **הוראות לגבי נוסח והיקף התשובה (תקנות 140(א)(1) ו-140(א)(2)):** הפניה לתקנות אלו מצביעה על כך שאין מדובר בתשובה שרירותית, אלא בתשובה הכפופה לכללים מסודרים. כללים אלו עשויים לכלול, לדוגמה, מבנה מסוים, דרישות להפניה למוצגים או לפסקי דין, והגבלות על היקף. המטרה היא להבטיח שהתשובות יהיו ענייניות, ממוקדות ומועילות להבנת המחלוקת. 5. **חובת הגשה במקביל (לבית המשפט ולצדדים):** דרישה זו מחזקת את עקרון השוויון והשקיפות בהליך. כל הצדדים צריכים להיות מודעים לטענות הנשמעות, ולבית המשפט יש גישה אחידה לכל המסמכים המוגשים. הגשה מקבילה מונעת מצבים של "מידע חסוי" או יתרון לצד אחד על פני האחרים. 6. **סנקציית אי-התייצבות:** ההשוואה בין אי הגשת תשובה במועד לבין אי התייצבות היא משמעותית. היא מדגישה את החשיבות הפרוצדורלית של הגשת התשובה, ומשמעותה היא שהצד המפר עלול לספוג השלכות חמורות, שיכולות לנוע מחיוב בהוצאות, דרך דחיית הערעור, ועד פסיקת דין בהיעדר הגנה (אם כי זה פחות סביר בשלב קדם ערעור). היא נועדה לאכוף את סדרי הדין ולהבטיח את יעילות ההליך. **חידושים משפטיים:** ההחלטה עצמה אינה מציגה חידושים משפטיים מהותיים בפרשנות דין או בפיתוח עקרונות חדשים. היא משקפת יישום של כללים פרוצדורליים קיימים, כפי שהם מעוגנים בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות. החידוש המשפטי הרלוונטי כאן הוא השימוש והיישום של **תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018**, אשר מהוות בפני עצמן חידוש משמעותי בדין הישראלי, לעומת תקנות קודמות. ההחלטה מדגימה את האופן שבו בתי המשפט מיישמים את הדין החדש בפועל. **סיכום:** החלטת בית המשפט העליון קובעת את השלב הפרוצדורלי הבא בהליך הערעור, דורשת הגשת תשובה מפורטת בכתב מטעם המשיבים, ומדגישה את החשיבות של עמידה בלוחות הזמנים וכללי ההגשה. ההחלטה משקפת את היישום של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, ומחזקת את העקרונות של שקיפות, שוויון ויעילות ההליך השיפוטי.