ע"פ 126/76

תקציר

המדינה ערערה על זיכויו של מנהל חברה, שהואשם במתן שוחד לנציג משרד הביטחון. המנהל הואשם בכך שמכר מכוניות מתחת לשווי השוק שלהן ונתן שוברי שי למר רובין, מנהל אגף התחבורה במשרד, כדי להשפיע עליו במשא ומתן עתידי. בית המשפט המחוזי זיכה את המנהל בנימוק של היעדר כוונת שוחד, מה שהוביל לערעור המדינה. בית המשפט העליון קבע כי חוק השוחד כולל מתנות של כסף או שווה ערך, שנועדו להשפיע על תפקידיו הרשמיים של מקבל השוחד. היא דחתה את הרעיון שפרקטיקות רווחות נותנות לגיטימציה לשוחד, והדגישה את השחיתות הטמונה במתנות כאלה. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים והדגיש כי מתנות הניתנות כדי להשפיע על התנהלותם של עובדי ציבור מהוות שוחד, גם אם הנותן חסר ידע ספציפי בדיני השוחד. במקרה זה, תלושי המתנה של המנהל למר רובין, בשווי 250 ל"י, נחשבו כשוחד, שכן הם קשורים לתפקידו ונעדרים אמתלה של חברות אישית. בית המשפט הרשיע את המנהל למרות טענתו לאי ידיעתו, שכן הכוונה להשפיע על התנהלותו העתידית של מר רובין הייתה ברורה. עם זאת, בהתחשב בהתמקדות המדינה בקביעת עיקרון נגד שוחד, בחר בית המשפט שלא לנקוט בצעדים עונשיים, והטיל קנס של 2,500 ל"י או מאסר של חודשיים, מאסר על תנאי למשך שישה חודשים וערבות להתנהגות טובה למשך שלוש שנים.