ע"א 9494/16

תקציר

החלטת בית המשפט נסובה סביב תחולתה של תקנה 467 בדבר עיכוב ביצוע וסעד זמני במסגרת ערעורים. כפי שנקבע בכללים, על בעל דין לפנות לבית המשפט הפרוצדורלי בבקשה לעיכוב ביצוע לפני הגשת ערעור. מרגע שהוגש ערעור או בקשת רשות ערעור, בית המשפט לערעורים אחראי להכריע בכל בקשה לעיכוב הליכים, תוך התמקדות בסיכויי הצלחת הערעור והאם יש צורך בסעד ביניים כדי למנוע את דחיית הערעור. במקרה זה, אי קיום הליך תקין על ידי המבקש הביא לדחיית בקשתו. מעבר לסוגיות פרוצדורליות, המבקש גם לא עמד בדרישות הדין המהותיות לעיכוב ביצוע, שכן לא עלה בידו להוכיח סיכויי הצלחה גבוהים בערעור או שדחיית השהייה תגרום נזק בלתי הפיך. ההחלטה מדגישה כי בתי המשפט לערעורים כמעט ולא הופכים קביעות עובדתיות, אלא במקרים חריגים. המבקש גם לא עמד בנטל הכבד של הוכחת כושר הפירעון בעת הענקה לכאורה של רכוש, מה גם שהעסקה דווחה ללא תמורה והייתה כרוכה בחובות משמעותיים, דבר המעיד על חדלות פירעון של החייב. יתר על כן, סיבוכים סביב זכויות הקניין והתמורה לא השפיעו באופן מהותי על החלטת בית המשפט, שכן ניתן לבצע השבה כספית אם הנכס נמכר. איחורו של המבקש בהגשת בקשת השהייה והיעדר ראיות מספיקות לנזק בלתי הפיך תרמו לפסק הדין נגדו. בהתחשב בשיקולים אלה, סירב בית המשפט להתערב, אישר את החלטת בית המשפט הפרוצדורלי והורה למבקש לשלם הוצאות למשיבים.