דב"ע מט/123 - 3

תקציר

במקרה שנדון בפני בית הדין פוטרה המערערת מעבודתה וטענה להפרת חוזה על ידי המשיב. בית הדין היה צריך לקבוע אם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה או בלתי מוגבלת. המערערת הועסקה במקור לתקופת הכשרה מתוך ציפייה לעבור לתפקיד בדרום אפריקה, אך תכנית זו בוטלה מאוחר יותר עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה חברת הבת שם. כתוצאה מכך, המשיך המערער להיות מועסק בשכר מופחת עד לפיטוריו. המחלוקת העיקרית הייתה האם פיטורי המערערת היו כדין בתקופת מבחן ואם הם מומשו בתום לב. בית הדין מצא כי אופי ההעסקה, שהתבססה בעיקרה על הסכמים בעל פה, לא היה לתקופה קצובה בעליל, ולכן היא נחשבה בלתי מוגבלת בזמן ואפשרה סיום בהודעה מוקדמת מתאימה. בית הדין קבע כי פיטורי העובד בתקופת הניסיון לא הפרו התחייבויות משפטיות או חוזיות, למרות שהמעסיק לא גילה את הסיבות האמיתיות לפיטורים, שנועדו להימנע מפגיעה במערערת. גישה פטרנליסטית זו, אף שנועדה למתן כל פגיעה בסיכויי התעסוקה העתידיים, עוררה ביקורת אך בסופו של דבר לא השוותה לחוסר תום לב, שכן הסיבות לפיטורים היו חששות לגיטימיים לגבי התאמתו של העובד. בית הדין הגיע למסקנה כי המשיב פעל במסגרת החוק, והדגיש את משמעות תמיכת המעסיק בסיוע לחיפוש עבודה בדרום אפריקה. לפיכך, הערעור נדחה ללא פסיקת הוצאות, ואישר את הפסיקה הראשונית של דחייה כדין.