בג"צ 6984/93

תקציר

במקרה דנן, העותר, שחקן ו"עובד עצמאי", סבל מאוטם שריר הלב במהלך תקופה תובענית של חזרות והופעות. הוא ביקש הכרה באירוע זה כתאונת עבודה לפי סעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי, שנדחה בתחילה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בית הדין האזורי לעבודה פסק לטובתו, והכיר ב"אירוע חריג" בעבודה כקשור סיבתית לאוטם בשל הלחץ הרב של הופעותיו, למרות גורמי הסיכון שלו לעישון ונטייתו התורשתית. עם זאת, בערעור ביטל בית הדין הארצי לעבודה החלטה זו לאחר התייעצות עם מומחה רפואי שלא מצא קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין האוטם, וייחס את האירוע למצבו החולני הקודם של העותר. בית המשפט העליון אישר קביעה זו, והדגיש כי בעוד שקרבה זמנית בין אירוע בעבודה לאוטם עשויה להצביע על סיבתיות, אין די בה ללא ראיות קונקרטיות לקשר סיבתי ישיר. המבחן המשפטי לפי סעיף 39 דורש להוכיח כי גורמים הקשורים לעבודה היו בעלי השפעה משמעותית בהשוואה לגורמים בריאותיים אחרים. ערעורו של העותר נדחה, תוך שהוא קובע כי נטל ההוכחה לא התקיים, ולא נמצאה טעות משפטית מהותית המצדיקה את ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי.