בג"צ 5705/90

תקציר

לעותרת הייתה מחלוקת ארוכת שנים עם המשיב בנוגע לתשלום ארנונה כללית, שהגיעה לשיאה בהסכם פשרה בשנת 1983. עם זאת, העותרת פיגרה בתשלומיה בשנת 1988, מה שהוביל לחילוקי דעות נוספים בנוגע לנכסים החייבים במס ולתשלומים הנלווים. בעקבות זאת הוגשו עתירות רבות שהגיש העותר נגד המשיב. רוב בית המשפט העדיף פסיקה גורפת שתסיים את הסכסוך הממושך, ואילו השופט אור העדיף להשאיר את השאלות הטכניות לפורומים הרלוונטיים. פסק הדין הקודם, שהתייחס לשנות הכספים 1988/89, 1989/90 ו-1990/91, שימש בסיס לקביעת חבות המס של העותרת לאותן שנים והסדיר את העניין. עם זאת, הובהר כי המשיב יכול לקבוע את חבות המס של העותרת לשנים הבאות על סמך מצב הדברים בפועל, אלא אם כן יחולו "דיני ההקפאה". בית המשפט מצא כי המשיב יכול להחיל את הסקר המעודכן על שנים שלא נדונו בפסק הדין הקודם וכי העותרת אינה יכולה לתבוע זיכוי בגין סכומים ששולמו על פי הסכם הפשרה עבור השנים 1983/84 עד 1987/88. בנוסף, קיבל בית המשפט את שיטת חישוב הארנונה של המשיב לשנת הכספים 1992, וקבע כי העותרת אינה זכאית להפחתות נוספות. השופט גולדברג, יחד עם השופטים אור וחשין, קיבל את בקשת העותר לשנת הכספים 1990/91 בהתבסס על פסק הדין הקודם, אך דחה את יתר העתירות והורה לעותר לשלם למשיב 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.