עפס"פ 53242-01-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **ניתוח משפטי: עפ"ס 53242-01-26 בבית המשפט העליון** **רקע עובדתי וההליכים הקודמים:** התיק עוסק בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים (להלן: "המותב") שלא לפסול את עצמו מלדון בבקשה לביטול ועיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, שהוצא נגד תורן שהקים המערער, בועז חיון, ללא היתר. לאורך ההליכים, המערער הגיש מספר בקשות לעיכוב ביצוע צו ההריסה, שהוצא במקור ב-23.5.2024. הלהיטים התאפיינו בהתנהלות חוזרת ונשנית מצד המערער: בניית התורן, הוצאת צו הריסה, בקשות לעיכוב ביצוע, עיכובים שניתנו על תנאי, אי-קיום התנאים, הסרה או הנמכה של התורן, ובנייה מחודשת על גבי נגרר. המשיבה (הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה) טענה כי המערער מתחמק מאכיפה וכי התורן, גם כשהוא מורכב על נגרר, מהווה בנייה הטעונה היתר. **ההחלטה מושא הערעור – החלטת המותב מיום 4.1.2026 ובקשת הפסלות:** ביום 4.1.2026, המותב דחה את בקשת המערער לעיכוב ביצוע צו ההריסה, תוך שהוא קובע כי "לא מדובר במי שבטעות בתום לב או בחוסר ידע הקדים בנייה להיתר, אלא מדובר במי שבכוונת מכוון ברורה, בונה ללא היתר בנייה" וכי "מדובר במבקש [מערער] שאינו תם לב בעליל ובמבקש [מערער] שלהתרשמותי מנצל לרעה הליכי משפט כדי לעכב ולסכל את פעילות האכיפה המנהלית". על בסיס הערכה ראשונית זו, התנהלות המערער ותכליתם של צווי הריסה מנהליים, קבע המותב כי יש להפקיד ערבות משמעותית בסך 200,000 ש"ח כתנאי לעיכוב הביצוע. בעקבות החלטה זו, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, בטענה שהמותב גיבש דעה שלילית מוצקה וקבועה בנוגע למערער, וכי התבטאויותיו והתניית עיכוב הביצוע בערבות גבוהה מהווים נעילת דעת. **החלטת המותב בבקשת הפסלות (15.1.2026) והערעור לבית המשפט העליון:** המותב דחה את בקשת הפסלות, בקובעו כי: 1. החלטות הנוגעות להפקדת ערבויות הן דיוניות במהותן ואין בהן כדי להקים עילת פסלות אוטומטית. 2. התבטאויות ביקורתיות כלפי בעל דין אינן מקימות עילת פסלות כשלעצמן. 3. אין בעצם הדיון בהליכים קודמים, ואף באותה פרשה עובדתית, כדי להקים עילת פסלות, במיוחד בבית משפט לעניינים מקומיים. 4. תיאור ההתנהלות הדיונית של המערער רלוונטי להכרעה בשאלת עיכוב הביצוע ותנאיו. 5. ההחלטה מיום 4.1.2026 אינה מלמדת על נעילת דעת לגופו של עניין, והמותב נותר פתוח לשמוע את טענות המערער. הערעור לבית המשפט העליון הוגש על החלטה זו. **ניתוח משפטי של פסק דין בית המשפט העליון:** **1. עקרון פסלות שופט – מבחן אובייקטיבי וחשש ממשי למשוא פנים:** בית המשפט העליון, מפי כב' הנשיא יצחק עמית, חזר על המבחן האובייקטיבי לפסילת שופט, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המבחן מתמקד בקיום "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". כלומר, לא די בחשש תיאורטי או סובייקטיבי, אלא נדרש חשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות. **2. הפעילות השיפוטית כבסיס לפסלות – מקרים חריגים:** העליון הדגיש כי הפעילות השיפוטית עצמה (קרי, החלטות שניתנו במהלך הדיון) תקים עילת פסלות רק במקרים "חריגים ונדירים", כאשר ניתן ללמוד ישירות מהחלטות אלו על "נעילת דעתו של המותב". ההתנהלות הרגילה של בית המשפט, לרבות הבעת ביקורת או קביעת ממצאים ראשוניים לצורך החלטות דיוניות, אינה בהכרח מקימה עילה כזו. **3. הכרות קודמת והחלטות דיוניות כעילת פסלות:** בית המשפט העליון אימץ את עמדת המותב לפיה היכרות קודמת עם הצדדים או עם הפרשה העובדתית אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות. עיקר הדגש הוא על חזקת המקצועיות של השופט. באופן ספציפי, נקבע כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובות הן "החלטות דיוניות מובהקות, המסורות לשיקול דעתו הרחב של המותב". גם אם החלטות אלו אינן לרוחו של בעל הדין, אין בהן כדי להקים עילת פסלות אוטומטית. **4. הבעת ביקורת והתבטאויות שיפוטיות:** בית המשפט העליון קבע כי הבעת ביקורת על התנהלות דיונית של בעל דין, אף אם היא נוקבת, אינה מקימה עילת פסלות אוטומטית. התבטאויות המותב בהחלטתו מיום 4.1.2026, על אף שהיו ביקורתיות כלפי המערער ("לא תם לב בעליל", "מנצל לרעה הליכי משפט"), נבחנו בהקשר הרחב של התנהלות המערער והקרבה הנושאית להליכים הקודמים. בית המשפט העליון ציין אמנם כי "מוטב היה לו התבטא המותב בצורה זהירה יותר", אך הדגיש כי לא שוכנע שיש בדברים כדי להקים עילה לפסילה או להעיד על נעילת דעת. **5. חידושים ודגשים:** * **הבחנה בין דיון עובדתי לדיון משפטי/דיוני:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין הבעת דעה לגופו של עניין לבין קביעות המתייחסות להתנהלות הדיונית של בעל דין או להערכות ראשוניות הנחוצות לקבלת החלטות דיוניות (כמו הפקדת ערובה). התבטאויות והחלטות מהסוג השני, גם אם הן ביקורתיות, אינן בהכרח מקימות עילת פסלות. * **תפקיד בית המשפט לעניינים מקומיים:** בית המשפט העליון הכיר במאפיינים הייחודיים של בית משפט לעניינים מקומיים, הנדרש לדון לעיתים קרובות באותם מתדיינים ובאותן פרשות עובדתיות. הדבר מחזק את העיקרון לפיו היכרות קודמת עם המקרה אינה מובילה אוטומטית לפסלות. * **תכליתם של צווי הריסה מנהליים:** בית המשפט העליון מתייחס לתכליתם של צווי הריסה מנהליים כגורם שיש לקחת בחשבון בעת בחינת בקשות לעיכוב ביצוע, וכן בהקשר של הערכת התנהלות המערער. * **הימנעות מ"נעילת דעת" מוקדמת:** בית המשפט העליון בוחן האם התבטאויות המותב היוו "נעילת דעת". במקרה זה, ההבהרה של המותב עצמו לפיה הוא נותר פתוח לשמוע את טענות המערער לגופו של עניין, היוותה גורם מכריע. **מסקנה:** בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי לא התקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות את פסילת המותב. המבחן המרכזי נותר אובייקטיבי – האם מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. הדיון בהתנהלות המערער, לרבות קביעת ערבויות גבוהות, נבחן בהקשר של החלטות דיוניות, היכרות קודמת עם הפרשה, והתנהלות חוזרת ונשנית מצד המערער, ולא כהבעת עמדה סופית לגופו של סכסוך. בית המשפט העליון הדגיש את חזקת המקצועיות של השופט ואת העובדה שהתבטאויות ביקורתיות, גם אם נוקבות, אינן מקימות עילת פסלות אוטומטית.