ת"א 746/03

תקציר

השופט קבע כי עדויות הנאשמים אינן אמינות, ומטרתן הייתה להפיק רווח מהיר. הראיות שהציגו התובעים, שנתמכו בתיעוד, היו משכנעות. לפיכך, פסק השופט לטובת התובעים. על פי חומר הראיות, חלקת האדמה המדוברת חולקה בין הנתבעים, שירשו אותה מאביהם. על פי הסכמי החלוקה, הנתבעת 1 הייתה זכאית לחלקה שנמכרה לתובעים בשנת 1990. המכירה התאפשרה באמצעות מזכר הבנות, שנמצא אותנטי, למרות טענות הנתבעים כי הוא זויף. התובעים שילמו את מלוא התמורה בגין הקרקע כאמור בתזכיר, והנתבעים לא הביאו כל ראיה משכנעת לכך. זאת ועוד, השופטת התייחסה להסכמי החלוקה שקיבלו תוקף על ידי בית המשפט העליון, אשר אישר כי הנתבעים מחויבים להסכמים בינם לבין עצמם. כתוצאה מכך, הייתה לנתבעת 1 הזכות למכור את החלקה לתובעים, והתובעים הפכו לבעלים החוקיים. השופט הורה לרשם המקרקעין לרשום את זכויות החלקה על שם התובעים, שלכל אחד מהם חלקים שווים, עם תשלום המסים החלים. בנוסף, חויב כל נתבע לפצות את התובעים בגין הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. ההחלטה התייחסה גם לדחיית בקשה לביטול פסק דין קודם, תוך פסיקת הוצאות נוספות לתובעים.