ב"ל 59205-11-20

תקציר

התובעת, אחות במקצועה, טענה כי הפגיעה בדליות הוורידיות שלה נגרמה כתוצאה מעבודתה, ולכן יש להכיר בה כפגיעה בעבודה. הנתבעת, לעומת זאת, דחתה את ההודעה שלה על פגיעה בעבודה, מה שגרם לה לקחת את העניין לבית המשפט. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם תנאי עבודתו של התובע מהווים "עבודה ממושכת בעמידה", המהווה גורם סיכון לאי ספיקה ורידית. בית המשפט מינה מומחה, פרופ' חיים ענר, כירורג כלי דם, למתן חוות דעת על הקשר הסיבתי בין עבודתה של התובעת לבין ליקויה. פרופ' ענר סבר כי תנאי עבודתה של התובעת אינם עונים להגדרה של עבודה ממושכת בעמידה, שכן עבודתה כרוכה במעבר בין חדרים למטופלים ואינה סטטית. עוד הסביר כי ההליכות הקצרות והחוזרות ונשנות שעשתה התובעת במהלך עבודתה הפחיתו את הלחץ ההידרוסטטי הגורם לפגיעה ורידית. המומחה שקל גם גורמי סיכון נוספים, לרבות נטייתה המולדת של התובעת וההריונות, והגיע למסקנה כי אלה, יחד עם עבודתה, עשויים היו לתרום לפגיעה. בית המשפט מצא את חוות דעתו של המומחה סבירה והגיונית, ובחר לאמץ אותה. משכך, קבע בית הדין כי מחלתה של התובעת לא נגרמה עקב עבודתה, ודחה את התביעה. פסק הדין ניתן ללא צו להוצאות, בהתחשב באופיו החברתי של ההליך, ועם זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום.