עת"מ 4004-07-18

תקציר

העותרת לא כללה את המחזיק והמפעיל של אולם האירועים, שהוא הנפגע העיקרי מהעתירה, כנדרש בתקנות. זהותו של הדייר הייתה ידועה לעותר או שניתן היה לברר אותה בנקל על ידו. גם העתירות סובלות משיהוי משמעותי. העותר מנסה לטעון כנגד תוקפם של היתרי הבנייה המקוריים שניתנו לפני עשרות שנים, אך טענות אלה אינן תקפות בשל השיהוי הכבד והממושך. העותרת לא הציגה כל בסיס להתערבות בית המשפט בדמות התנהגות בלתי סבירה או חוסר מעש מצד המשיבים. העותרת גם אינה מבהירה האם חריגות הבנייה נעשו על ידי הבעלים בפועל של הנכס ומתי נעשו. מלבד זאת, הציגו המשיבים נימוקים לתוקפם של ההיתרים שניתנו לנכס. אילו רצה העותר לערער על היתרי הבנייה, היה עליו לנקוט בהליכים ישירים לביטולם, בערוצים המתאימים. העתירה הנוכחית, המבקשת לבסס את מחדל הרשות, בהנחה שההיתרים עלולים להתבטל, אינה המתכונת הנכונה. יתר על כן, המשיבים אינם בעלי הדין הנכונים בערעור אזרחי מס' 4004, שכן הם אינם הבעלים או המפעילים של המקום. השוכר/מפעיל בפועל היה צריך להיכלל בעתירה זו. בהסתכלות מעבר לנדרש, העסק של אולם האירועים פועל על פי רישיון עסק המתחדש מדי שנה מזה שנים רבות. מהמפורט עולה כי דרך הפעולה הראויה בנסיבות רגילות היא מתן רישיון עסק זמני לבעלים החדש. גם טענות העותר בדבר מפגעים ואכיפה בררנית אינן מוכחות. בהתחשב בכל אלה, השופט מחליט לדחות את שתי העתירות ומורה לעותר לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.