ע"א 36/50

תקציר

בהסכם מכר נכס בין רגינה שור לבין מאיר ויצמן ז"ל ורעייתו גיתלה ויצמן, הובטחה יתרת מחיר המכירה במשכנתא על הנכס הנמכר בליטא. כשעזבו בני הזוג ויצמן את ליטא מבלי לשלם את יתרת הסכום, תבע שור את החוב. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של שור, והוביל אותה לערער. השופט זוסמן, שהסכים עם החלת הדין הליטאי, על ידי בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור. על פי החוק הליטאי, רישום משכנתא מקנה לנושה זכות מוגבלת למכור את הנכס המשועבד ללא תביעות אישיות כלפי החייב. עוד קבע בית המשפט כי הלאמת הנכס לאחר הכיבוש הסובייטי של ליטא לא שחררה את שור ממגבלות המשכנתא, ואף לא זיכתה אותה ביתרת הסכום מאחר שמכירת הנכס לא הושלמה. יתר על כן, השינוי הפתאומי בחוק הליטאי בעקבות ההשתלטות הסובייטית לא הצדיק הערכה מחודשת של התיק תחת המערכת המשפטית החדשה, במיוחד לאור היעדר ראיות לגבי השפעת המערכת החדשה על העסקה. ללא הנחיית מומחה ברורה, בית המשפט לא יכול היה לפסוק לגבי השפעת ההלאמה על זכויותיו של שור. לפיכך, דחיית תביעתה המקורית של שור עמדה בעינה, וערעורה נדחה.