בג"צ 3842/18

תקציר

החלטת הרוב מקבלת את העתירה והופכת את הצו המותנה למוחלט. המשיבים מצווים לאשר את בקשת העותר לרצות את עונשו בישראל ולפעול על פי החלטה זו בהקדם האפשרי, בכפוף למצב הקורונה של העותר. כן חויבו המשיבים לשלם לעותרת הוצאות בסך של 10,000 ₪. שופטי הרוב, המשנה לנשיא חנן מלצר והשופטת דפנה ברק-ארז, מבססים את החלטתם על נימוקים שונים. השופט מלצר קובע כי החלטת המשיבים אינה סבירה ואינה מידתית משום שהיא אינה נותנת משקל מספק לשיקוליו ההומניטריים של העותר ונותנת משקל יתר לטענות סוכנות מיושנות. השופטת ברק-ארז סבורה כי קיימים פגמים חמורים בתהליך קבלת ההחלטות, לרבות סחבת מתמשכת, ליקויים באיסוף מידע ושינויים בהנמקה. השופט עופר גרוסקופף חולק על כך, וטוען כי הפגמים הפרוצדורליים ואיזון השיקולים הביטחוניים וההומניטריים שקבעו השרים בהחלטתם אינם מצדיקים התערבות שיפוטית. לדברי השופט גרוסקופף, רשות מינהלית סבירה הייתה יכולה להגיע לתוצאה זו, והיה על בית המשפט לדחות את העתירה ולאפשר למשיבים שהות לתקן את הפגמים הפרוצדורליים.