פש"ר 1365/07

תקציר

הבנק ביקש לאכוף כנגד החברה איגרת חוב בגין אי פירעון הלוואות בסך 8,008,339 ש"ח, וביקש סעד זמני לרישום וגילוי נכסי החברה, אישור לבא כוח הבנק להיכנס לחצרי החברה לצורך ביצוע הצו, ומניעה של מימוש נכסיה על ידי החברה. החברה טענה כי לבקשת הבנק אין בסיס, שכן לא היו ראיות להברחת נכסיה, וכי דרישת הבנק לקבלת מסמכים נעשתה בחוסר תום לב, וכי ההליך האזרחי הקיים מנע מהבנק להגיש בקשה לסעד זמני. בית המשפט קבע כי הבנק הוכיח ערבות תקפה, קיומו של חוב שהחברה חבה לבנק וחשש סביר לשלמות הבטוחות שהצדיק את הסעד המבוקש. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי בקשת הבנק אינה בלתי סבירה, וכי טענות החברה בדבר אי תקפות הערבות וקיומו של החוב אינן מבוססות. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת הבנק לסעד זמני, שכן מצא כי כוונתו האמיתית של הבנק מאחורי הבקשה הייתה ללחוץ על החברה לשלם את החוב, וכי לא היה חשש סביר לגורל הבטוחות של הבנק, או ראיות להרעה במצב המצדיק את הסעד המבוקש. בית המשפט הורה כי הוצאות הבקשה ייקבעו בתום ההליך העיקרי.