ע"א 340/78

תקציר

במקרה של דחיית צו מניעה זמני הנוגע לשבעה כתבי ערבות בנקאיים, פסק בית המשפט העליון לטובת המערערת, וביטל החלטה של ערכאה נמוכה יותר. בית המשפט הדגיש כי ערבות בנקאית, בהיותה בצורתה המוחלטת, פועלת באופן אוטונומי ביחס ליחסי נושה-חייב, ומחייבת את הבנקים הערבים לשלם על פי דרישה בכתב של הנושה ללא צורך בהוכחת חבות החייב. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי נסיבות מיוחדות מצדיקות צו מניעה זמני. המערערת מילאה את חובתה להעמיד ערבויות על פי חוזה עם המשיב, אך לא הועלו דרישות בדבר ליקויים או תיקונים בתוך תקופת הבדק. בית המשפט ציטט פסיקות קודמות כדי לקבוע כי אין להשתמש בכתבי הערבות באופן נקמני או להפעיל לחץ מופרז על המערער, במיוחד משום שלא נטענו פגמים. למרות שהבנקים נדרשים בדרך כלל להיענות לדרישות בהתאם לתנאי הערבות, בית המשפט הכיר בכך שאין להגיש בקשה לאג"ח כאלה אלא אם קיימות תביעות מהותיות. לפיכך, היא סברה כי צו מניעה זמני נחוץ כדי למנוע תביעות מוקדמות לתשלום. הערעור התקבל, והקפיא דרישות נוספות במסגרת הערבות עד להכרעה במחלוקת העיקרית. בית המשפט ציין את הסכמת היועץ לכיסוי עלויות התיקון במידת הצורך, ואת עלויות הדיון הנוכחי שהוקצו בהתאם לפסיקה הסופית.