ע"א 226/62

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור שהוגש לבית המשפט העליון במחלוקת על הפיצויים המגיעים למערערים, שאדמתם הופקעה על ידי שר האוצר לצורכי ציבור. הנושא המרכזי הוא המועד שבו יש להעריך את הפיצוי, שהיה שנוי במחלוקת בין שתי הודעות שפורסמו ברשומות. ההודעה הראשונה, שפורסמה ב-23 בנובמבר 1949, פירטה את כוונת שר האוצר לרכוש חלקת אדמה מסוימת בירושלים, אך השמיטה בטעות את גוש 30075. ההודעה השנייה, שפורסמה ב-13 במרץ 1952, תיקנה שגיאה זו. המערערים טענו כי יש להשתמש במועד המאוחר יותר להערכת שווי הפיצויים, שכן ההודעה הקודמת לא ציינה במפורש את חלקותיהם. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי המועד המוקדם יותר, 23 בנובמבר 1949, הוא הגורם הקובע לחישוב הפיצויים, שכן התיקון המאוחר אינו יכול להחליף את ההודעה המקורית. עוד הובהר בפסק הדין כי יש לדון בתוקפה של ההודעה הראשונית על החלקות המדוברות בפורום אחר, וההליך הנוכחי קיבל את תוקפו. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי תכלית החוק אינה מושפעת מהתנודות בערך הכסף לאורך זמן; לכן, הפיצוי צריך להתבסס על ערך הקרקע בעת ההודעה הראשונית. ירידת הערך הכספי בין ההודעה לבין תשלום הפיצוי בפועל לא היוותה שיקול לפי הדין הרלוונטי. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 200 ל"י.