ת"א 594/04

תקציר

המחלוקת היא על הזכויות בחלקת אדמה הממוקמת בכפר. התובעת, עזבונו של אחמד, טוענת כי בשנת 1963 רכש אחמד מחצית מהזכויות בחלקה ממשפחת חזן. הזכויות מעולם לא הועברו על שמו של אחמד, אך אחמד ומשפחתו התגוררו באדמה ואף קיבלו היתרי בנייה. הנתבעים, המיוצגים על ידי עיזבון שוקרי נג'יב חזן, מכחישים כי בוצעה מכירה כלשהי ומתנגדים לתביעה. לטענתם, יש לדחות את התביעה בשל תקופת ההתיישנות ומשום שהעסקה הנטענת קדמה להסדרת הזכויות במקרקעין. בנוסף, הם טוענים כי המסמכים שהציגה התובעת כראיה למכירה אינם תקפים. לאחר בחינת הראיות, בית המשפט פוסק לטובת התובע. השופט קובע כי אכן היה הסכם בין אחמד למשפחת חזן, ששונה מאוחר יותר בפסק בורר. המועד הרלוונטי לעילת התביעה נקבע ליום 5.5.1965, מועד מתן פסק הבורר. השופט דוחה את טענות הנתבעים המבוססות על פקודת הסדר הזכויות במקרקעין ועל חוק ההתיישנות, וקובע כי הן אינן חלות במקרה זה. ייפוי הכוח ופסק הבורר שניתן על ידי התובע מוכרים כתקפים. טענות הנתבעים בדבר הפרת ההסכם והחזקה במקרקעין נדחות אף הן. השופט מגיע למסקנה כי עזבונו של אחמד זכאי לפסק הדין ההצהרתי המבוקש, ומורה על רישום 2/8 מהמקרקעין על שם התובע. כמו כן, הנתבעים נדרשים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין ולהשיב את אגרת בית המשפט ששילם התובע.