תאד"מ 58556-01-22

תקציר

התיק נסוב סביב תצלום שהתובע טען שיש לו זכויות יוצרים עליו, אשר שימש את הנתבע. בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהתצלום מהווה יצירה מקורית כהגדרתה בחוק זכות יוצרים, ואף לא הוכיחו כי הם בעלי זכויות היוצרים בו. התמונה המדוברת הייתה צילום מסך מתוך סרטון, והתובעים לא הציגו את הסרטון המקורי או כל ראיה לבעלותם עליו. בנוסף, התובעת לא הציגה את צילום המסך המקורי או כל ראיה בנוגע לאתר ממנו הגיע הצילום. בית המשפט קבע כי הימנעותו של התובע מלהציג ראיות אלה פעלה לרעתו. יתר על כן, גם אם התובע הצליח להוכיח בעלות על זכויות יוצרים, בית המשפט לא מצא סיבה להטיל על הנתבע אחריות אישית להפרת זכויות יוצרים. מהראיות עולה כי לנאשם, ששימש כמנהל שיווק בחברה, לא הייתה כל מעורבות ישירה בבחירת התמונה או בשימוש בה. תפקידו של הנתבע היה רחוק מהפעולות שננקטו, והאחראים להעלאת התכנים היו בעל החברה וחברה חיצונית. לבסוף, נדחתה גם התביעה בגין עוולות אחרות שיוחסו לנתבע, והתובע חויב לפצות את הנתבע בהוצאות פרוצדורליות בסך 5,000 ₪, לרבות שכר טרחת עורך דין.