ר"ע 152/84

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי להמתיק את עונשו של משיב שהורשע בעבירות איום על ידי בית משפט השלום. המדינה טענה כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בגזר הדין חרגה מהפרקטיקה המקובלת בין ערכאה ראשונה לערכאת ערעור. בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי אינו תחליף לבית משפט השלום ואינו צריך לבחון מחדש את גזר הדין מאחר שלא דן בעניין ממקור ראשון. במקום זאת, תפקידה לזהות טעויות משפטיות, שיקולים פסולים או עובדות משמעותיות שהערכאה הקודמת התעלמה מהן. במקרה דנן, התערבותו של בית המשפט המחוזי הייתה מיותרת, שכן למשיב הרשעות קודמות מרובות ועונשים קלים יותר לא הרתיעו אותו. בית המשפט הדגיש כי אל לערכאות הערעור לערער באופן בלתי הוגן את מעמדו של בית המשפט של הערכאה הראשונה וכי אין לעודד ערעורים אך ורק על בסיס התקווה לעונש רחום יותר. מאחר שהמשיב היה קרוב לסיום ריצוי עונשו, והתיק לא הצדיק דיון ממושך, נדחתה בקשת רשות הערעור. פסק דין זה מדגיש את תפקידן המצומצם של ערכאות הערעור ומטרתו למנוע התערבויות מיותרות בגזר הדין.