ת"א 3172/00

תקציר

התובע, מר תמיר ויצמן, רכש קרקע שבמחלוקת עם הנתבע, מר בן-ציון כהן, בשנת 1991. כהן היה בעבר הבעלים של הקרקע, אך היא נמכרה במכירה פומבית בשל חובות. ויצמן היה מודע לכך שכהן חולק על מכירת הקרקע וכי מתנהלים הליכים משפטיים בנוגע לבעלותו בעת רכישתו. למרות זאת, השקיע ויצמן כספים בפיתוח הקרקע לבנייה. כהן ערער ללא הרף על מכירת הקרקע ופתח בהליכים משפטיים עקרים רבים נגד ויצמן ואחרים במהלך העשור הבא. כתוצאה מכך לא יכול היה ויצמן למכור את חלקות הקרקע המפותחות והיו לו הוצאות מימון וארנונה. ויצמן תבע את כהן לפיצוי על הנזקים שנגרמו כתוצאה ממעשיו. בית המשפט פסק לטובתו של ויצמן, וקיבל את טענתו כי חוסר תום הלב של כהן והתנהגותו הבלתי חוקית מנעו ממנו ליהנות מזכויותיו הקנייניות ולמכור את חלקות הקרקע. מעשיו של כהן נמצאו כניצול מובהק של זכות הגישה שלו לערכאות שיפוטיות. בנוסף, קיבל בית המשפט את תביעת ויצמן לנזקים, לרבות הוצאות מימון וארנונה בסך 1,040,370 שקל, בצירוף ריבית והוצאות הנלוות להליך המשפטי. השופט הדגיש את חריגותו של המקרה בשל פעולותיו המשפטיות הממושכות וחסרות התוחלת של כהן, שגרמו לנזקיו של ויצמן, והורה לכהן לפצות את ויצמן בהתאם.