סע"ש 14082-08-14

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן על ידי בית הדין לעבודה לטובת תובעת שתבעה את מעסיקה הפוטנציאלי בגין אפליה על רקע הריון ואי העסקתה. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא פעלה בתום לב והפרה את חוק שוויון הזדמנויות. התובעת, שהייתה בהריון בעת הגשת הבקשה, הוכיחה כי היא בעלת הכישורים הנדרשים ועברה את כל הראיונות שערכה הנתבעת. המשא ומתן בין התובעת לנתבעת הגיע לשלב מתקדם, ואף נמסר לתובעת כי נבחרה לתפקיד. עם זאת, לאחר שהודיעה לחברה על הריונה, נמסר לה כי מועמדותה נשקלת מחדש, ובסופו של דבר היא לא התקבלה. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי החלטתם התבססה על שיקולים ענייניים וכי היעדרותה הצפויה של התובעת בשל חופשת הלידה הייתה הסיבה היחידה לאי העסקתה. הנתבעת טענה כי התובעת תיעדר בתקופה קריטית לחברה, כי יהיה קשה למצוא לה מחליף וכי היא לא תוכל לעבוד שעות נוספות. בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי התובעת יכלה לעבוד עד לפתיחת המוקד ולהכשיר מחליף במסגרת הזמן הנדרשת. עוד הדגישו כי מדובר בעמדה ארוכת טווח וכי היעדרותה של התובעת אינה מצדיקה אפליה. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שהקליטה שיחה עם נציג החברה. תחת זאת, הם מצאו כי התובעת פעלה בתום לב וכי הנתבע הוא שפעל כלפיה בחוסר סבירות ובחוסר תום לב. לאור ההפליה הפסולה, פסק בית המשפט לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 70,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. בנוסף, נדחתה תביעת התובע כנגד הנתבע השני, שהיה מנכ"ל ובעלים של החברה, שכן בית הדין מצא כי הוא לא קיבל את ההחלטה לדחות את העסקתה של התובעת וכי אין מדובר במקרה חריג המצדיק הרמת מסך התאגדות.