ת"א 39605-03-17

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הופעתו של המבקש. החלטת השופט מבוססת על שני שיקולים עיקריים. ראשית, נימוקי אי התייצבותו של המבקש בבית המשפט לא היו משכנעים, והעידו על חוסר אמינות ואף זלזול בהליך המשפטי. טענותיה של המבקשת כי לא ידעה על פסק הדין ועל תיק ההוצאה לפועל הופרכו בראיות, והסבריה לאי הופעתה הכילו סתירה. שנית, גם סיכוייה של המבקשת להצליח בהגנתה, לא היו משכנעים. המבקשת טענה כי עומדות לה הגנות טובות כנגד התביעה, אך גרסתה לאירועים לוקה בחוסר אמינות, במיוחד בכל הנוגע למעורבותה בעסקת המכר שבלב התביעה. טענותיה הופרכו בראיות, לרבות התכתבויות הקשורות לעסקה שבוצעה מכתובת הדוא"ל שלה וקבלת סכום כסף משמעותי מהמשיב לחשבון הבנק שלה. זאת ועוד, התנהלותו של המבקש לאורך כל ההליך, שהתאפיינה בשיהוי ובשקרים, מעידה על זלזול מודע בהליכים. במקרים כאלה, הסבירה השופטת, יש להעדיף את האינטרס הציבורי בניהול יעיל של מערכת המשפט ובסופיות הדיונים על פני האינטרסים הפרטניים. חוסר תום הלב והתנהגותה המניפולטיבית של המבקשת הצדיקו את דחיית הבקשה מבלי לבחון כלל לגופה של הגנתה. בנוסף, הבקשה נדחתה גם מטעמים פרוצדורליים, שכן המבקשים הגישו בעבר שלוש בקשות לביטול פסק הדין, שנדחו, ולבית המשפט לא הייתה סמכות מהותית לדון בבקשה. המבקש חויב לשאת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דינו של המשיב.