עת"מ 16852-04-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה נגד צו תפיסה מנהלי של משאית ועגלה המנסות להכניס סחורות לרצועת עזה ללא ההיתר הנדרש. החוק מניח חילוט של כלי רכב המשמשים להעברה או להסתרה של סחורות בלתי מורשות בגבול ישראל-עזה, אלא אם כן הבעלים יכול להוכיח אחרת. העותרת, חברת הובלה, טענה כי אין להטיל עליה אחריות לטובין הבלתי מורשים שכן אינם שלהם, וכי החברה הסתמכה על הניירת שלא הצביעה על אי סדרים כלשהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי החברה לא נקטה אמצעים מספיקים מעבר לעיון במסמכים וכי יש צורך בבדיקה פיזית של הטובין. למרות שהחברה לא הצליחה לסתור את החזקה, בית המשפט מצא צדק בטענתם בדבר חוסר הבהירות לגבי הפעולות הצפויות למניעת אירועים כאלה. לפיכך, אף שצו התפיסה היה כדין, בית המשפט הפעיל את סמכותו להפחית את סכום החילוט בחצי, מ-89,950 ₪ ל-44,975 ₪, בשל הנסיבות החריגות. הפחתה זו מהווה גורם מרתיע, המכיר באי הוודאות של החברה לגבי הציפיות להמשך. כל צד יישא בהוצאותיו, ופסק הדין יועבר לשניהם.