דנ"א 2687/00

תקציר

המדינה נתבעה על ידי עיריית חיפה בגין אי תשלום אגרות פינוי אשפה עבור שלושה נכסים שהיו בבעלות שלוש סוכנויות ממשלתיות בשנים 1985-1994. המדינה טענה כי היא פטורה מתשלום האגרות לפי סעיף 3(ב) לפקודת הארנונה ומסי הממשלה (פיטורים), 1938, הפוטר את המדינה מתשלום ארנונה, וסעיף 42 לפקודת הפרשנות, הקובע כי חקיקה אינה מחייבת את המדינה אלא אם נאמר זאת במפורש. בג"ץ הסכים עם טענת המדינה ודחה את עתירת העירייה. בית המשפט קבע, כי אגרת פינוי אשפה, למרות שמה וחלק מהשירותים שהיא מנת, היא במהותה ארנונה משום שהיא מממנת שירותים שונים הקשורים באופן קלוש בלבד לפינוי אשפה. לפיכך, המדינה, הפטורה מתשלום ארנונה, פטורה גם מתשלום אגרת פינוי אשפה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לא פקודת העיריות ולא חוק העזר הרלוונטי הטילו במפורש את אגרת פינוי האשפה על המדינה, כנדרש בסעיף 42 לפקודת הפרשנות. בית המשפט מתח ביקורת על אופייה המיושן והאנכרוניסטי של פקודת הפרשנות וסעיף 3(ב) הקודם לפקודת הפיטורים, והמליץ למדינה ולעירייה להסדיר את חובותיהן בעבר למרות הפסיקה המשפטית. המדינה גם ננזפה על קיזוז חובותיה לעירייה כנגד מה שלטענתה העירייה חייבת לה בעניינים אחרים, ונאמר לה לנקוט בהליכים משפטיים אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכמה.