ת"פ 393/00

תקציר

הנאשם הואשם בניסיון רצח, היזק לרכוש בזדון ונשיאת נשק שלא כדין בקשר לאירוע ירי לעבר חנויות ערביות בחיפה. בעוד שעובדות כתב האישום לא היו שנויות במחלוקת, היסוד הנפשי של הכוונה היה שנוי במחלוקת על ידי ההגנה, שטענה כי הנאשם פעל באופן ספונטני תחת השפעת אלכוהול. בית המשפט מצא תחילה את הנאשם אשם בכל הסעיפים, אך על פסק הדין הוגש ערעור. ראיות חדשות שהוצגו במהלך הערעור מצביעות על כך שהנאשם צרך כמות משמעותית של אלכוהול לפני הירי. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי למרות שכרותו, הנאשם פעל במודע ובמכוון, תוך מודעות מלאה למעשיו. הוא יצא מביתו מתוך כוונה לנקום בערבים והראה כוונה ברורה לפגוע בערבים במהלך הירי ולאחריו. למרות שההגנה העלתה ספקות בדבר קיומה של כוונה מיוחדת, בית המשפט מצא כי יש ביכולתה של התביעה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם היה בעל היסוד הנפשי הדרוש לניסיון רצח ולגרימת נזק בזדון. יתר על כן, בית המשפט הביע תמיהה על אי חשיפת ראיות קריטיות במהלך המשפט הראשוני, אשר האריך שלא לצורך את ההליך המשפטי ופגע בזכויות הנאשם. שופטי הערעור, השופט ר' שפירא, השופט ש' שטמר והנשיא השופט ח' פאיזם, הסכימו עם פסק הדין המקורי והותירו את אשמתו של הנאשם בכל סעיפי האישום.