ת"א 21512-01-10

תקציר

התובע, עובד תנובה, החליק ונפל על רצפה שמנונית בעבודה, נחבט בראשו ואיבד את הכרתו. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו חבלות גופניות ונפשיות והוא היה מובטל במשך מספר חודשים. הוא הגיש תביעה נגד תנובה וחברת הביטוח שלה, בטענה שרשלנותן גרמה לתאונה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי מדובר בטענה מיושנת. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי רשלנותה של תנובה הובילה לתאונה. בית המשפט קבע כי תנובה הפרה את חובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי התובעת, שכן הייתה מודעת לדליפת השמן המסוכן אך נמנעה מנקיטת צעדים מתאימים, וגרסת התובעת לאירועים אמינה. אשמתו התורמת של התובע נשללה, ובית המשפט מינה מומחה שאישר את נכותו הנפשית. נמצא כי תנובה הפרה חובות סטטוטוריות הנוגעות לבטיחות בעבודה, ונקבעה לתובעת נכות של 32%. בית המשפט חישב את הפסדי ההשתכרות של התובע בעבר ובעתיד, לרבות הפסדי פנסיה, ופסק לו 1,643,711 ₪. בנוסף, קיבל התובע פיצוי בגין הוצאות טיפול נפשי, סיוע לצד ג' ונזק לא ממוני בסך 2,133,400 ₪. סכום זה היה כפוף להפחתת קצבאות המוסד לביטוח לאומי וריבית חוקית ממועד התשלום. הנתבעים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות.