ה"פ 21384-12-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה להחייאת חברה שנמחקה ולתנאים הסובבים אותה. לרשם החברות סמכות מנהלית לנהל את פנקס החברות, והחלטתו להחיות חברה והתנאים שנקבעו נבחנים לסבירות. במקרה זה, הבקשה הייתה להחייאת חברה שנמחקה בגין אי תשלום אגרות, במטרה למכור את זכויות החברה בגג ובמחסן המשותפים. רשם החברות דרש לשלם את מלוא חוב האגרה, והמבקש, יורש של בעלי המניות המקוריים, התנגד לכך. הם טענו כי על החברה לשלם רק את שכר הטרחה של שבע השנים שקדמו להגשת הבקשה, וכי יש לפטור אותם מיתרת האגרות. עם זאת, בית הדין הסכים עם עמדת הרשם, וקבע כי מאחר שההחייאה אינה פעולה מחייבת והמבקש קשור לחברה, יש לשלם את מלוא חוב האגרה. זאת, בהתאם לפסיקה קודמת, שקבעה כי יורשים המבקשים החייאת רווח כספי אינם זכאים לפטור. יתר על כן, אי גביית מלוא החוב תפלה בין מי ששילם את שכר טרחתו לבין מי שלא. לפיכך, ניתן להחיות את החברה רק אם היא משלמת את כל האגרות משנת 1974 ואילך, ותביעות המבקש לתקופת התיישנות קצרה יותר וטיעונים מבוססי עשיית עושר נדחות.