ע"א 2028/99

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון עסק בקשר הסיבתי המשפטי המורכב בין רשלנות של מפקח לבין הבעלים בקריסת ממגורת אחסון תבואה, שגרמה לאחר מכן נזק לעסקים סמוכים. המפקח, שנבנה במקור ללא צינור מקדש חיוני, אישר למרות הכנת תוכניות שכללו מרכיב קריטי זה, את הפעלת הממגורה, ולא דאג להתקנתו, דבר שגרם לחוסר יציבות מבנית. כאשר הופיעו סדקים, המפקח העביר מסר פסיבי על חשיבותם אך לא אכף אמצעי תיקון. רשלנות זו, לצד כישלונו של הבעלים לתחזק את המבנה ולהחליף את הצינור שקרס, הובילה לתביעה. בית המשפט המחוזי ייחס 75% אחריות לבעלים בגין תחזוקה לקויה ו-25% למפקח בגין כשלים בפיקוח. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הערעורים, אישר חלוקת אחריות זו, וקבע כי פעולותיו של המפקח היו גורמי סיכון משמעותיים, וחובתו כמתכנן וכמפקח מחייבת מיצוי דין. עם זאת, הזנחת הבעלים בטיפול בנזקים גלויים תרמה באותה מידה לתוצאות. לכן, שני הצדדים היו אחראים ביחד לפצות את העסקים שנפגעו, במיוחד את ג.ס.ק., כאשר העלויות התחלקו לפי אחוז האשמה שלהם. פסק הדין הדגיש שיקולים מבוססי מדיניות בקביעת סיבתיות ואחריות ברשלנות, תוך שימוש במבחנים שונים כמו שכל ישר, ציפייה והערכות סיכונים כדי לאשר את פסק הדין.